הבובה- חלק ב׳- הישרדות

בום!
טרקתי את הדלת.
היא משוטטת בבית.
ההורים במסעדה.
למה הם השאירו אותי לבד איתה?
נשמעה חריקת הקרשים של גרם המדרגות.
׳היא עולה, היא עולה׳, חשבתי בבעתה בזמן שהתנדנדתי אחורה וקדימה בישיבה בעוד ידי משולבות סביב ברכיי.
הכל אבוד. הכל אבוד. הכל. אבוד.
אישוניי התרחבו הפחד, זזים בבעתה ימינה ושמאלה.
ראשי התמלא במחשבות נוראיות.
דם. הרבה דם.
חפץ נוצץ בלט בזווית עיני.
קמתי והושטתי את ידי.
עיניים תכולות.
זו הייתה סכין. חדה, מנצנצת, מפתה אותי להשתמש בה. צמות זהובות.
הרוח בחוץ שורקת.
חלון חדרי נפתח לרווחה והשמיע קול מהדהד כאשר פגע בקיר.
חסר סורגים. פתוח לרווחה. מחכה לי…
ידית דלת חדרי סובבה מעט.
בעתה. פחד. חרדה.
אימה.
עמדתי מול החלון. תקעתי את הסכי בבטני. עם זאת שאפתי אוויר בחוזקה.
דמעות נטפו. הקאתי מעט דם.
קפצתי.
לפני הפגיעה בקרקע, שמעתי את הצחוק שלה. צחוקה הזדוני, המהדהד כאשר עיניה מזילות דם.
זהו, זה מאס.
בום.