הבובה של אחותי פרק 3
הגענו! אמרה אמא בזמן שפתחה לי את דלת האוטו. נו! אמר באי סבלנות וחיכתה שאצא מהאוטו. אמא.. חיבים? אמא: אם לא היינו חיבים לא הינו עושים את זה. אמרה ונתנה לי חיבוק שהרגיש מזויף. נעמדנו לפני דלת שעליה כתוב כאן חדר הטיפול של אדום לאבובה. איזה שם משפחה מוזר..
ראיתי שהשלט קצת התנדנד. ומתחתיו יש עוד שלט. לא ממש הצלחתי לכתוב אבל אני כמעט בטוח שאדון לאבובה הזה קשור איך שהוא לבובה של אחותי.
באתי להרים את השלט המתנדנד כדי לראות מה כתוב בשלט מיתחת. אך אמרה עצרה בעדי ואמרה: רוקי אל תיגע זה לא מנומס!. לפתע נפתחה הדלת בחריקה מחרישת אוזניים וראיתי שם אדם בגודל ממש קטן. ממש.. ממש.. כמו בובה! אבל הגוף שלו היה שונה וגם השיער כמעט הכל. חוץ מהעין עם הצלקת. כמו של הבובה של אחותי. שלום רוקי.. אמר לי הפסיכולוג \ בובה. אמא אמרה: אני אשאיר אתכם לבד. הפסיכובוב (החלטתי לקרוא לו ככה כי לא ידעתי אם הוא בובה או פסיכולוג אז שילבתי) אמר לי: בוא תשב רוקי. הסתכלתי על הכיסא באי היסוס.
מתגים חשמליים וניצוצות ממש לא בולטים שאני אפילו לא יודע איך שמתי לב אליהם בקעו מתוך הכיסא. לא תודה, אמרתי לאדון פסיכובוב. נו רוקי, אל תפחד. זאת לא מכונת הרג או משהו כזה. אמר בצחקוק של ליצן מרושע. אני מעדיף לעמוד… אמרתי לו. פסיכובוב אמר לי: אז אולי תזוז קצת הצידה? אני לא רואה אותך. הסכלתי על התקרה והיה שם בקבוק שכתוב עליו לא לגעת, רעל!
לא.. אני מעדיף לעמוד בכניסה. אמרתי לו. והוא אמר לי: טוב אז ככה רוקי, אשאל אותך שאלה ואתה תענה לי. מה אתה מרגיש בנוגע לבובה החדשה של אחותך?
ההמשך יבוא…
תגובות (1)
ת מ ש י ך