היינו 5… נשרארו……..
נפגשנו בבית של אביעד ושרון ההורים שלם היו בחו"ל אז הם הזמינו אותי את שירה ואת עומר להעביר את הלילה אצלהם.לא משהו מיוחד פיזרנו שקי שינה בסלון הענק שלהם בעיגול מסביב לשולחן שהיה עמוס בכל מני מאכלים שכל אחד הביא.
"רוצים לשמוע סיפור?" שרון כיבה את האור בזמן שהתאספנו מסביב לשולחן.
-"אומרים, שהבית הזה… נבנבה על קבר ישן של האנשים שגרו כאן לפניינו ומתו מסיבות לא ידועות… ואומרים…" הוא לא סיים לדבר כמישהו ניסה לפתוח את הדלת באגרסיביות.
פתאום כולם השתתקו, והדפיקות התחזקו. שרון היה הכי גדול אז הוא קם בשקט לכיוון הדלת, הסתכל מי נמצא שם…… "זה ריק… שירה תדליקי את האור…" הוא לא לחש יותר.
פתאום האווירה נהייתה מסתורית יותר, כאילו יש מישהו בבית חוץ מחמשתיינו. לרגע אפילו עלה במוחי הרעיון שזו הרוח ההיא ששרון סיפר עליה, אבל לא.. זה לא יכול להיות… זה רק סיפור.
פתאום משיהו שוב דפק בדלת, רק חזק יותר כאילו בעט בה עם הרגליים, הלב שלי קפץ וראיתי את שירה נכנסת לתוך שק השינה שלה. "דיי זה כנראה אחד השכנים… אוף יא פחדנים תראו אפילו יש שם ילד קטן…." הוא הסתכל בדלת "ילד!!!" הוא צעק ועמד לפתוח את הדלת כשלפתע אביעד עצר אותו… "אין לנו ילדים בשכונה.. ולא ילדים קטנים"
"א… אז ממי? מי זה?" הצבעתי על החלון וגמגמתי מרוב לחץ. עמד שם ילד שיערו זהוב כדבש ועינייו חומות כשקולד, לבוש בחולצה לבנה. והמבט שלו…. המבט, המבט שלו היה ריקני.
"מה… אבל הילד הזה נמצא פה… " עומר התרחק באיטיות מהדלת.
"הוא גם בחלון במטבח…" שרון לחש.
כל אחד מהם בהה בנו… התאספנו כולם על הספה הגדולה. ישבנו בשורה לחצתי את היד שלי לאביעד ואז נשמעו דפיקות מתוך החדר של עומר, כל כך חזקות שהיינו בטוחים שמשהו ישבור את הדלת. זה לא עצר, רק התחזק בכל שנייה שעברה.
"אנחנו חייבים לצאת מכאן…" שירה לחשה.
"אבל הם… בחוץ…." אביעד לחש לה, היא לא הקשיבה לו היא יצאה במהירות מהבית, נעלה את הדלת והכניסה את המפתח דרך חריץ קטן מתחת לדלת. עומר לקח את המפתח וחזר לשבת. לא עבר הרבה זמן עד שקיבלתי שיחת טלפון משירה.
שמעתי בכי, ואז השיחה נותקה.
הלב שלי קפץ, הרגשתי שהוא עומד לקפוץ לי מהחזה, הדלת של החדר של שרון נפתחה ושירה הייתה שם, מלאה בדם וחיוורת לשבושה בשמלה לבנה שהקצוות שלה נגררים על הרצפה השיער הלונדיני הארוך שלה היה קצר פתאום ובכל צעד שלה השמלה שלה נאדמת.
פתאום היא צעקה, הפנים שלה נקרעו מול הפנים שלנו התפוצצה לחתיכות קטנות עומר נפל על הרצפה אחריו אביעד נשארנו אני ושרון צפינו בהם גוססים, ממלאים את הרצה בדם פתאום חתיכה מהשמלה של שירה נפלה לי על היד, הרמתי לרגע את הראש ואז שרון נפל הצטרף לאביעד ועומר.
ואז הרגשתי שמשהו חונק אותי, מוחץ אותי "אני מצטערת…" שמעתי את הקול של שירה…
עכשיו הכל שחור,הרצפה מרגישה רטובה, והיד של אביעד אחוזה בתוך ידיי… "אני לא רוצה ללכת.." היו מילותיי האחרנות לפני שהתעוררתי :)
תגובות (0)