לבד…. פרק 2

אחרי מה שקרה שגם קורי וגם סטן מתו אני השתגעתי לא ידעתי שזה רק קטע קטן ממה שיקרה לי.
יצאתי החוצה לא יכולתי להיות בבית.
נזכרתי בקורי והתחלתי לבכות.
כלכך חיבבתי אותה והיא.. מתה.
רציתי קצת לשמוח אז הלכתי לים.
ראיתי את משי שם.
דיברנו קצת ואמרתי לה שקורי וסטן מתו.
היא התחילה לבכות (היא וסטן היו זוג פעם).
אחרי מלא ימים של אבל שהייתי בחדר לבד בחושך ובכיתי.
הגיע יום שבת עברתי את האבל אבל אני מאוד עצוב.
הלכתי לחדר כושר והתאמנתי קצת.
שחזרתי הביתה גיליתי שכבר מלא זמן ההורים שלי לא חזרו.
פתחתי את הטלוויזיה וראיתי חדשות.
הם אמרו שהיה פיגוע במקום שאמא שלי עובדת.
אבל לא הבנתי מה קרה לאבא שלי.
החלטתי לבדוק את זה.
התקשרתי למשי שתבוא איתי (פחדתי ללכת לבד).
היא הייתה עדיין עצובה.
כעבור יום היינו כבר בירושלים (שם אבא שלי עובד).
נכנסתי לבניין ושאלתי איפה אבא שלי נתתי להם פרטים עליו.
הם אמרו שהוא בבית חולים.
נסעתי לבית חולים לבד משי לא רצתה לבוא היא פוחדת מבתי חולים.
ושאלתי את המנהל שם איפה אבא שלי הם הראו לי את החדר.
נכנסתי וראיתי שניתקו אותו ממכשיר ההנשמה והוא כבר מת.
ברחתי משם ברחתי בכלל מהאזור ולא הלכתי לבית שלי לא יכולתי להתקרב למקום הזה.
הלכתי לבית ספר שלי לראות אם אחד מהחברים שלי שם.
לא היו שם רק בון אור ומוש הילדים שהתעללו בי כל השנה.
קיוויתי שהגורל ייקח גם אותם.
אבל אני רדוף יש לי מזל רע אם היה לי מזל טוב הם היו מתים.
הם ראו אותי והתחילו להרביץ לי ניסיתי להחזיר להם אבל לא יכולתי להזיז את הגוף.
הם הלכו משם והשאירו אותי לא יכול לזוז.
כלכך הייתי חלש שהתעלפתי.
ושהתעוררתי ראיתי את היד שלי לידי כרותע .
ראיתי את מוש צוחק לא האמנתי הוא קרט לי את היד אם המסור שיש לו ביד.
מדמם התחלתי לרוץ לכיוון הבית של תומאס החבר היחיד שנשאר חי.
וגיליתי שהוא לא היה חיי בכלל.