סיוטים מתגשמים ככל הנראה

סתם סיפור נחמד שחשבתי עליו בשיעור אנגלית XD
תיהנו!
———————————————-
היי.. איך קוראים לי אתם שואלים? קוראים לי רקס. כל החיים שלי חייתי בפחד, בתחושה שתמיד יהיה מישהו שיצפה בי עושה כל דבר. אני לא מדבר על אלוהים, כי אני לא מאמין בו.
אף פעם לא הייתי "לא מקובל" בואו נקרא לזה ככה.. תמיד היו לי חברים וגם עכשיו יש לי חברים.
אני בן 15 ובכל זאת אני מפחד.. ממה אתם שואלים? אני מפחד מרוחות רפאים.
לא מכולם, אלא רק מרוח, או נשמה של אדם אחד.
מי הוא? נתחיל מזה שלפני 9 שנים, כשהייתי בן 6, בל"ג בעומר הייתי עם אחי שהיה אז בן 14.
הם סיפרו סיפור אימה, על האדם שחי בבית בקצה הרחוב.. על האדם הזקן שהיה גר שם.
מספרים שהוא היה עובד באטליז, ויום אחד העובד שלו, שהתלונן רבות שלא מקבל מספיק שכר על עבודתו, רצח אותו עם סכין קצבים וזרק את הגופה של הזקן לתוך מטחנת בשר גדולה.
חשבו שהזקן נעדר, אבל מאוד במהרה העובד התוודה על המעשה.
לאחר כמה ימים העובד מת מהתקף לב.
אני אישית הכרתי את הזקן, וראיתי אותו תמיד כשהוא חזר מהעבודה.
למעיל שלו היה ריח של שום והיה לו רשרוש של מטבעות בכיסים.
הזקן היה נחמד, הוא מעולם לא פגע באיש ולכן זה היה כואב לי לשמוע על בן אדם שנרצח רק בגלל שלא היה לו מספיק כסף כדי לשלם לעובדיו.
מאז תמיד הזקן מופיע בסיוטים שלי, והיום גיליתי שסיוטים יכולים להתגשם.
לי ולחברים שלי היה בית עץ שתמיד אהבנו לעלות עליו, לדבר ולצחוק.
ביום שישי ה-13 כל חבריי הלכו או נסעו לאנשהוא וזה היה מוזר לי, כאילו הם רצו להתרחק ממני.
החלטתי לעלות לבית העץ, בפעם הראשונה שאני עולה לשם לבדי.
אבל כנראה שפתחתי פה לשטן, וגיליתי שאני לא לבד.
בפינה, ישב לו הזקן, שנרצח ממזמן, וחייך.

-המשך יבוא מתי שיהיה לי כוח לכתוב XD-
אתם יכולים לרשום לי בתגובות איך לשפר את הסיפור :)