אי שפיות זמנית פרק 1

זה היה עוד לילה חורפי גשום, בחוץ השתוללה סערה, נראה שהמטריות לא כל כך הצליחו לעזור לעוברי האורך המסכנים שנלחמו לא להתרטב ולעוף ברוח העזה , כולם לבושים במעילים כבדים וחמים, רצים , ממהרים לברוח מהאימה שחולפת ברחובות כל אחד ואחת למקלט ביתם, העצים כבר נראים עייפים אין בהם עוד כוח להילחם ברוחות. נראה כאילו הם הרימו ידיים, הובסו במלחמה זאת, הרוח יכולה לעשות בהם כרצונה , לקטוע חיים בין רגע. אם רק העצים יכלו להרגיש כמונו בני האדם, אני בטוחה שכל תחילת חודש אוקטובר הם היו מרגישים את הסכנה שמרחפת מעליהם מנסים לעשות כל דבר אפשרי כדי להינצל מקריסה.
קייט מלורי ישבה בסלון ביתה צופה מהחלון במתרחש ברחובות, עוד בגיל 10 החלה עם ההרגל הזה היא הייתה יושבת אחרי בית הספר שעות על גבי שעות מחכה לאימא שתחזור מהעבודה או מחכה למישהו שיגיע הביתה ויתעניין בה , קייט שנאה להיות לבד בבית , באור היום היא עוד הרגישה בטוחה אך ברגע שהלילה היה יורד קייט פחדה מכל רחש וצליל ששמע. ובכל זאת היא הייתה יושבת ליד החלון מחכה כאשר בבית כל האורות היו כבויים כאילו איש לא נמצא. קייט הייתה מתעמקת בפנסי הרחוב, האור הצהוב הזכיר לה חמימות זה העלה בראשה מחשבות שמחות, כמה שהיא אוהבת את אמא, את אבא, והאחים שיקרים לה נורא. קייט יכלה לשבת כך שעות ולחכות למישהוא שיחזור כבר הביתה, לפעמים אף אחד לא היה חוזר והיא הייתה פשוט נרדמת על רצפת הסלון בתקווה שעוד מעט אמא תבוא ותיקח אותה למיטה. היו לילות שקייט גם לא נרדמה היא פשוט המשיכה לשבת ליד החלון כל הלילה, בוכה ומדברת לאלוהים שואלת אותו כל פעם מחדש את אותה השאלה
"מה עשיתי לך שזה מגיע לי?"
עם הזמן קייט התיאשה מלשאול את אותה שאלה, היא החלה לפקפק בקיומו של האל הגדול , היא החלה לדרוש ממנו שיראה לה סימני חיים, שיוכיח שהוא אכן קיים, אחרת תפסיק להאמין בו. וגם פה לא קבלה מענה מהאל הגדול. כך כנראה גם נקטעה האמונה שלה לאלוהים. במקום לבכות ולזעוק לעזרתו ברגעים קשים היא הייתה מקללת את שמו אין ספור פעמים.
וכך גם היום בגיל 25 קייט אוהבת להעביר את הערב בחושך מוחלט בסלון רק שהפעם היא כבר לא מחכה שהמשפחה תחזור הביתה, להפך היא מחכה בציפייה שהרחובות יתרוקנו "מאנשים טובים" וכל חלאות האדם ישארו לשוטט ברחובות.
00:30 קייט קמה מהכיסא בסלון רגליה מעט כאבו אחרי ישיבה ממושכת ללא תזוזה, היא מנערת את כפות רגליה מנסה להחזיר את זרימת הדם לרגליים. על השולחן בסלון נחו סיגריות מסוג מאלברו קייט תמיד אהבה אותן יש להן טעם ממכר חשבה לעצמה, היא ניגשה בצעדים איטיים לשולחן מושיטה יד לקופסא ומוציא סיגריה, היא שולפת את המצית מהג'ינס ומדליקה את המורפיום שלה, כך לפחות היא טענה שסיגריות מרגיעות בכל מצב, אחרי מספר שאיפות ונשיפות קייט נגשת למראה עם הבעת פנים אפטית ועיניים ריקות להפליא, קייט בוחרת לחשוב בקול רם..
"האל צריך לשמוע את דברי" לחשה לעצמה בחיוך.
" אני יכולה ללכת להתלבש , אני רוצה ללבוש הלילה את המעיל המיוחד שלי המעיל השחור שמלביש עלי מראה של אישה חזקה,הוא אך ורק לאירועים מיוחדים הלילה אני הולכת להחזיר לעצמי את החיים שלי הלא כך שזה אירוע מספיק מיוחד? הגיע הזמן להגשים את חלומות הילדות שלי.., לממש את הכישרון האין סופי שרץ בדימיוני,הכישרון לנקום. אחרי כל השנים האלה אני מוכנה להגיע, אני מוכנה לבוא עד אלייך לסגור חשבונות. תמיד ידעתי שאני לא אותה בחורה חלשה שתוכל לדרוך עליה בכל הזדמנות,והנה הלילה אני אוכיח לך ולי כמה שאני חזקה. ולא אני אפילו לא ארצה לשמוע ממך שום התנצלות! יש דברים שלא סולחים עליהם!! למדתי זאת על בשרי, ובעוד מספר שעות אני אלמד גם אותך. הפעם אתה זה שהולך לראות את העונג על הפנים שלי אתה ואישתך היקרה, כמה עצוב..חבל שכך תהיה ההיכרות הראשונית שלנו,אחרי מה ששנינו נספר לה אני בטוחה שהיא תשמח שאני אקח אותה למקום טהור יותר מהעולם הזה.
אני כבר לא יכולה לחכות לרגע שאוכל לראות איך תגיב לחפצים שאדחוף לגופך, אני מבטיחה לגוון בשלל חפצים, אני בטוחה שתשמח מאוד לעלות ביחד איתי זכרונות מהעבר על הילדה הקטנה שאהבת ללחוש בלילות באוזנה שהיא היחידה שיודעת איך לגרום לך לעונג."