הם הלכו אבל הם עדיין כאן -2

אני , זה סיפור מצחיק אני הפכתי להיות רוצחת סדרתית כי אנשים חשבו שאני מוזרה היה לי בעיה בעיינים כשהייתי קטנה הייתי עיוורת ואמא שלי שנאה לראות אותי ככה כשיש לי עיינים לבנות – אפורות חסרות אהבה וריקות , היא אהבה לנעול אותי בתוך החדר ואף פעם לא העזתי לצאת אבל יום אחד יצאתי כי היא שכחה להביא לי מיים וזחלתי על הריצפה בהיתחננות אליה למיים היא הביאה לי כול ומיים ככה חשבתי אבל בתוך המיים היה טיפה אחת של רעל שהורג לאט ובכאב שעות על גבי שעות צרחתי צעקצי קרעתי את הנשמה ופתאום שמעתי מיתחת למיטה בקבוק מיים ישן בנשימתי האחרונה זחלתי אל הבקבוק כשבקושי הרגשתי את הידיים והרגליים שלי זזות אבל לא נכנעתי ,לגמתי מהמיים והלב שלי קפא הפסקתי להרגיש רחמים אהבה ואת השטויות האלה ובמקום זה הרגשתי רק שינאה אפל ומוות זה היתה הרגשתה כל כך נהדרת ומלאת ביטחון קמתי על רגליי באפס אנרגיה והרגשתי דחיפה מאחור ולחישה :" קחי תעשי תרצחי תהרגי ותמיתי"יצאתי מהחדר ואמא שלי כול כך התעצבנה מזה שלא מתתי אז היא לקחה שדכן סיכות ואת כול הבקבוק רעל שידכה לי את העיניים שפכה את כול הבקבוק לתוך הפה ושוב שידכה לי את הפה כדי שאבלה את הרעל עד הסוף התחננתי לרחמים צעקתי או יותר נכון ניסיתי לצרוח אבל לא שמעו אותי אף אחד חוץ מימני ומימנה היא חנקה אותי וזרקה אותי על הספה היא חשבת שכבר מתתי אבל זה לא נכון פיתאום הרגשתי את הדחיפה שוב והלחש : "תיפתחי תיקרעי תחנקי תהרגי תירצחי" קמתי לקחתי סכין וחתכתי לעצמי את הפה ביחד עם השפתיים וגזרתי לעצמי את העפעפיים הלכתי לאמא שלי וסוף סוף התחלתי לראות לקחתי את השדכן סיכות שלה ושידכתי אותה לקיר וזרקתי עליה סכינים והרגתי אותה והלחש חזר : תלכי תסגרי תסתובבי תנשקי "
צרחתי לאן ללכת מה לסגור לאן להסתובב ולמה לעזאזל לנשק ? ואת מי ? אז הלכתי לחדר שהיה בו מלא דם סגרתי את הדלת היסתובבתי ונישקתי אבל אני הכרתי את מי שנישקתי הייתי מעריצה שלו והוא היה

………………………………………………