שנאת נפשות-פרק 5 (תודה למי שחיכה)
למזלי, אף שוטר לא תפס אותי למרות כל ההרוגים. והאנשים ? לא העזו לזוז ואפילו לא להרים טלפון.
'אתם ! , אתם צריכים למות' צעקתי את זה ברחוב בקול פסיכי . התקרב אליי ילד בוכה 'אל תירי בי! אני מתחנן!' . הסתכלתי עליו ונזכרתי בעבר שלי, 'אמא !!!!!!!!! ' צעקתי כששמעתי את הירי לעברה של אמא שלי. אמא שלי נפלה ונעצמו עיניה . ובאותה דרך , מת אבי. באותו רגע, פרץ הבכי הכואב והלב המתנפץ. התחלתי ללכת , והתעלמתי מהילד. התחלתי לירות באוויר בעודי הולכת , הרעש של הירי התפוצץ לי בתוך המוח. 'אני לא ויתרתי לכם.' אמרתי בקול שקט. 'אני רוצה גופות,אני רוצה שכולם ימותו, אני רוצה שלא תישאר נפש חיה בעולם הזה, אני שונאת אותם , אני שונאת את כולם .' "זה ישתפר, אל תדאגי ." שמעתי את אותו הקול כמו בהתחלה מהדהד בתוך הראש שלי. 'מי שלא תיהיה, אתה תמות ביחד איתם, אני מבטיחה.' חייכתי חיוך פסיכי . הלכתי לבית, השעה כבר הייתה מאוחרת ממש . נכנסתי למיטה ונרדמתי תוך רגע. חלמתי חלום אכזרי לגמרי , אני יושבת בשום מקום , החשיכה עברה את גבולה , לא ראיתי כלום .
שמעתי מן דו-שיח של שני אנשים , אבל לא הצלחתי להבין מה זה היה . הם דיברו נורא מהר , ואז פתאום, נשמעה צרחה . התעוררתי מיד , התנשפתי כמו משוגעת . הרגשתי מן רטיבות מוזרה על ידי השמאלית.
הרמתי אותה , זה היה דם . קמתי במהירות מהמיטה הדלקתי את האור , צעקתי מכאב. שתי הרגליים שלי היו מלאות בשריטות נוראיות ודם יורד מהן. השעה הייתה 2 בלילה , שמעתי צעדים במסדרון , יצאתי למסדרון ולא היה שם אף אחד. נאנחתי, מילאתי את האמבטיה במים ושכבתי שם לזמן מה וחשבתי , השריטות שרפו לי ברגליים כמו אש. הכנסתי את הראש למים , עצמתי את העיניים , והחלום שוב הופיע בפניי . שוב שני האנשים האלה ניהלו דו-שיח , הרמתי את האקדח ויריתי בקולות האלה . הקולות המדברים נעלמו , ושמעתי שוב את אותה צרחה . הוצאתי את הראש מהמים , ושוב התנשפתי. 'מה זה לעזאזל, מי אלה האנשים האלה , ושל מי הצרחה'
תגובות (1)
הצרחה שלה?