the hell.

כפות רגליי השבריריות נחו על הרצפה הקרירה, זעות מצד לצד לכיוון דלת המשרד. ידיי פתחו את הדלת בחריקה חלושה, והנה הוא. עומד דומם כפסל, משקיף על העיר הגדולה.
"או, הנה את." מלמל בלעג לעברי, מסובב את מבטו לכיווני ובוחן את גופי. סוקר כל פרט ופרט. חוזר להשקיף על העיר. ראשי סחרחר, העולם מסתובב כנגד עיניי. תחושת קיא עולה במעלה גרוני. רוצה לצאת החוצה. בלמתי אותה משתדלת לשמור על איפוק.
"מ-מה אתה רו-רוצה." הוצאתי את המילים בכאב מפי, ברכיי רועדות. גל של קור עלה בי. חמרמורת ביקרה בגופי, ונעתקה לאחר שניה.
"ובכן אלכס, אני חושב שאת צריכה להתלוות אליי." סובב את מבטו לעברי בחיוך צדדי נסתר. מתחיל להתקדם לעברי, נעליו נוקשות על הרצפה ועם כל צעד שלו הקירות רעדו. שתיקה.
"למה?" צעקתי בקול חלוש כנגדי. כמעט ומתמוטטת על הרצפה. הוא שוב פעם ייקח אותי, אני לא מוכנה לזה. לא עכשיו.
ידיו הקרות תופסות במותניי מרימות אותי. רגליי בעטו לכל כיוון. "לא! שחרר אותי!" צעקתי, הוא הרחיק אותי מגופו, הוא יודע כמה מסוכנת אני יכולה להיות.
"כדאי לך לשתוק," מלמל לאוזני, ידו לוחצת חזק על מותני, המקום הרגיש שלי. זעקת כאב נמלטה מפי. הצלקת עדיין שם, והוא מחזיר אותה לחיים.
"לא בבקשה לא, אל תחזיר אותי לשם. הם יהרגו אותי." זעקתי בקול חלוש, גרוני כואב. ידיו תפסו אותי ודחקו אותי אל תוך האוטו השחור, אשר היה בקרבת מקום. הוא קשר מהר את ידיי, חוגר אותי בחגורה. משאיר אותי מאחורה. ונכנס לתא הנהג להתחיל בנסיעה אל הגיהינום שאליו אני שייכת. הכל באשמתי. הכל באשמתי.