אם רק הייתי יודע – פיילוט

רוב הסיפורים מתחילים רע ונגמרים טוב.
או להפך, מתחילים טוב ונגמרים רע.
תמיד תהיתי לעצמי אם יש דבר כזה באמת סוף טוב, או שפשוט הסוף טוב יחסית להתחלה?
אבל בתור חוקר משטרה במחלקת הרצח, אתה צריך להניח את התהיות שלך בצד. יש לך מטרה אחת – למצוא את הרוצח ולהביא אותו לדין.
יש רק ימין או שמאל , נכון או לא נכון , צודק או לא צודק , אשם או חף מפשע. אין באמצע.
תמיד תהיתי איך זה ליהיות באמצע.
זה שוב קורה, אני מצטער.
״אין מקום לתהיות החוקר רוס!״
הצרחות של הבוס שלי מר הולמס מהדהדות לי בראש.
״אני יודע, מר הולמס אני פשוט חשבתי לעצמי ו..״
״חשבת לעצמך? חשבת לעצמך??? אתה לא בחופשה באיי נאפה עם קוקוס ביד ובחורה שווה לידך שיש לך בכלל את הזמן והזכות לחשוב לעצמך! אתה לא חושב לעצמך, אתה חושב איך להתקדם. איך להגיע מהרמז הזה לרמז הבא לרמז הבא עד לתשובה.״
הפרצוף של מר הולמס כלכך זועם,שהוא נעשה אדום והגבות שלו נראות כאילו עוד רגע יצאו מהמקום. אבל אני לא מתרגש. אני רגיל לזה, 10 שנים במחלקת חקירות הרצח בניו יורק גרמו לי להבין למה אנשי המקצוע תמיד כלכך כועסים. אני לא מופתע או מתעצבן עליו, אני מבין אותו. כשכל מה שאתה רואה זה גופות של צעירים וצעירות, אלימות,סאדיסם,אונס,כנופיות,סמים, דאמיט אפילו ילדים, לא נשאר לך טיפת קמצוץ של תקווה לעולם או לאנושות הזו. אתה רואה את העולם כפי שהוא, בלי מסכות ונצנצים.עולם מבחיל.ואין דבר אחד, אפילו הדבר הכי טוב ומשמח שיש, שישנה לך את התפיסה הזו.
אני הבנתי את זה ב10 שנים, ומר הולמס עובד בזה פי 5 זמן יותר ממני,עוד לפני שבכלל הייתי בתכנון לבוא לעולם הזה.
לפעמים אני מצטער שבאתי לעולם הזה.
״מה אמרת???״ מר הולמס כיווץ את עיניו בניסיון לשמוע אותי יותר טוב.
הרמתי את הראש שלי למעלה.
אני חייב להפסיק לעשות את זה. לחשוב על דברים לעומק ופשוט להוציא אותם מהפה שלי. אני צריך ללמוד לסתום, כוסעמק.
אני מסתכל על מר הולמס, והוא מסתכל עלי בחזרה.
בחדר יש שתיקה מותחת, שאני יכול להשבע שהיא הרגישה כאילו נמשכה 6 שעות לפחות.
״טוב צא לי מהמשרד. לך תבזבז אוויר במקום אחר״ הולמס זרק אליי באדישות בעודו מנפנף בידו לעברי ולעבר הדלת.
״כמובן. סליחה על ההפרעה״ עניתי בעודי קד להולמס קידה.
רגע מה אני פאקינג אידיוט? מה אני קד לו קידה? אני אשכרה איזה מפגר. אנלא מאמין שעשיתי את זה איזה פאדיחו…
״אתה מתכוון לצאת או להמשיך לבהות בי החוקר רוס?״
שיט.
״לאלא, הנה אני הולך.סליחה,שוב״
אני יוצא במהירות במבט מושפל מהמשרד של הולמס.
באמת שלפעמים אני לא מבין איך אני הגעתי למקום שאני נמצא.
היחידה שאני נמצא בה , זאת אחת יחידות הרצח הטובות ביותר בניו יורק. כל החוקרים הכי מיומנים ואיכותיים נמצאים בה, ותנאי הקבלה נוקשים מאוד.
בעודי הולך במסדרון אני נתקל בשארון וטום.
שארון וטום אלו השותפים שלי במחלקה,במשרד ובכלל ב10 שנים האחרונות.
הם 2 האנשים הכי חכמים שאני מכיר, אחרי מר הולמס כמובן.
בהשוואה אליהם, אני חתיכת אפס רציני. באמת, הזוג הזה יכול להגיע לפתרון של תיק בפחות מכמה דקות.בלי טיפת זיעה אפילו.
ולעומת זאת אני, שכבר כמעט עשור נמצא ביחידה הזו, ועוד לא הצלחתי לפתור אפילו תיק אחד.
טום תמיד אומר לי שהזמן הנכון יגיע, ואני פשוט צריך לעזור סבלנות ולהמשיך להתאמן,אבל לא יודע. הוא חבר טוב כזה,זה שתמיד שם בשבילך אבל גם יודע לשקר כדי לגרום לך להרגיש יותר טוב. לא יודע אם זה כלכך חיובי אבל זאת האמת.
לעומת זאת שארן,שארן היא חתיכת…
״מה זה הפרצוף המסריח הזה שיש עליך? שוב הולמס השפיל אותך? מתי כבר תעמוד על שלך הא?״
כלבה.שארן היא פשוט כלבה. אבל מהסוג הטוב.
כאילו לא כלב פינצ׳ר חמוד כזה, לאלא זאת לא הכוונה. אם כבר היא איזה פיטבול תוקף ואכזרי.
טוב זה נשמע כאילו אני ממש שונא אותה אבל זה ממש לא ככה.
אני מת על שארן. אני ושארן הכרנו עוד בהתלמדות למחלקת החקירות, לפני מעל לעשור. ואנחנו חברים טובים מאז.
לעומת טום, היא תמיד תגיד לי את האמת בפנים.גם כשהיא כואבת.גם כשהזמן לא נכון והמצב לא מתאים- היא תגיד. שוב, לא יודע עד כמה זה חיובי.
״מה נהיית דג? נו תספר מה היה.אל תגיד לי. הוא פיטר אותך?לאלא בטח לא פיטר אותך..הוריד אותך דרגה!! עכשיו במקום למלא ניירת ולשים עליה את החותמת של היחידה אתה רק ממלא ניירת בלי החותמת!!!נכון?צדקתי?״
שארן אוהבת לעקוץ אותי. אבל תמיד עם חיוך כזה בסוף, יש לה חיוך טוב. כזה שמלטף אחרי המכה.
בכללי שארן טובה. כאילו במראה..גם באופי אבל.. נו בקיצור אתם יודעים למה אני מתכוון.
יש לה עור כהה וזוהר, עיניים ירוקות כהות וגדולות שמסתכלות לך ישר לנשמה וללב ולשאר איברים.
היא גם די אתלטית במבנה גוף. לא שאני מסתכל אתם יודעים.. כאילו לפעמים כזה, כשהיא הולכת לקחת סנדוויץ בהפסקת צהריים והיא עוברת מולי אז כן יוצא לי להחטיף מבט מדי פעם , אבל לא בקטע קריפי! באמת! טוב די אני אפסיק לדבר.
״אולי תרדי ממנו קצת? את לא רואה שכולו לבן גם ככה? כאילו ראה רוח רפאים. מה יש חבר?״
טום מניח את ידו על הכתף שלי בניסיון לדובב אותי.
אני חושב שרוב האנשים כבר מבינים איך טום נראה בלי שאני אצטרך להסביר בכלל.
טום מושלם. באמת, הוא מושלם.
ולא, אני לא הומוסקסואל – רק כדי להוציא את זה מהדרך.
הבחור פשוט אידאלי בתור בן אנוש.
הוא גבוה, הרבה יותר ממני ומשארן ומהולמס ומכל בן אדם ביחידה הזאת נראלי.
יש לו עיניים כחולות גדולות, טובות כאלו. השיער שלו חום בהיר, והגוף שלו..בן של זונה.
באמת, אני לא מבין איך. אני כבר חצי שנה מתאמן עם הזין הזה במכון, אותן שעות, אותם תרגילים הכל ביחד, והוא נראה כמו אל יווני בזמן שאני נראה כמו אחד שאכל יותר מידי אוכל יווני.
טום אומר שזה פשוט גנטיקה, אני אומר שזה פשוט מהיותו טום פלמר ומאני היותי איוון רוס.