בעקבות החטיפה-פרק 19
"איך אתה יודע..?" שאלתי אותו.
"אני לא! אמא שלך אמרה שזה ממש חשוב אז באתי..מה אתם עושות פה.?" שאל אותנו..
סיפרנו לו מה קרה מאז שתפסו אותי.
הוא היה המום.
"אמא שלך?!" שאל אותי בצעקה..
"כן!! נכון שזה הזוי.." צחקתי.
"וניסית להתקשר אליי את אומרת.?" אמר והוריד את העיניים.
"כן למה אתה שואל?"
"ניתקתי את הפלאפון דווקא מהסיבה הזו.." אמר לי.
"מה?!" שאלתי..
"לא רציתי שנדבר יותר מדי, כבר דיברנו על זה.. זה לא הזמן המתאים פה, אחר כך נדבר על זה עוד פעם" אמר ושתק כל הדרך, עד שאמרו לנו לרדת..
אמא שלי הסבירה לנו שיש לה מה לעשות אז יקחו אותנו לחדר שנחכה שם עד שהכל יגמר
כיסו לנו את העיניים והובילו אותנו..
———————————————————————–
הורדתי את הכיסוי עיניים אחרי שהדלת נטרקה, הכניסו אותנו לחדר מוזר, גדול בצבע כחול, שאין בו בכלל דלת..
אז מאיפה שמענו דלת שנטרקת?
לא נורא, לפחות כאן ניהיה בטוחים.
"טוב.." אמרה שלי בעליזות
"מה נעשה לבנתיים? עד שהכל יסתיים?" שאלה.
"לא יודעת.." עניתי בחוסר חשק מוחלט.
"יואו תראו.." צעקה
"יש פה מחשב!!" ורצה לשם ישר..
זה היה בקצה השני של החדר..
עומר הסתכל עליי, רציתי ללכת אחרי שלי, לא רציתי לדבר איתו!
אבל השיחה הזו הייתה מגיעה באיזה שלב, אז התיישבתי על הספה..הוא ישב לידי, אבל רחוק.
"אני מניח שזה קצת באשמתי שתפסו אותך"
כעסתי עליו, רציתי לצרוח עליו, כןן!! הכל באשמתך..
אבל כל מה שאמרתי באדישות מוחלטת זה..
"אתה לא אשם" ושוב שתקתי, שהוא ידבר.. שיוציא הכל..
במילא הכל עומד להגמר, גם מבחינתנו.
"תשמעי שרון..אני רוצה שתביני אותי.." אמר ולא ידע איך להמשיך
פתאום ריחמתי עליו, ואם אני רק מזיקה לו בכך שאני מנסה להתקרב אליו, אני רוצה שיהיה לו טוב? או לי!!
ברור שאני מעדיפה את הטוב בשבילו..
התחלתי לבכות..
והוא ראה.
"אל תבכי, בבקשה!! שרון אני מצטער.."
חייכתי אליו..
"אל תדאג אני לא בוכה מכאב, אלא מאושר..באמת!" אמרתי לו
"על מה אושר?" שאל אותי בתדהמה.
"על כך שאתה שומר על עצמך, אם אני אהיה אשתך בעתיד אני לא ירצה לדעת שדיברת עם אלף בנות אחרות, אני גם ישמור על עצמי!!
אני מבטיחה לך..עד שיגיע הזמן.." אמרתי לו, ופתאום נזכרתי שהבטחתי משהו..
סיפרתי לו שהבטחתי לשמור שבת, ואיך שסיימתי לדבר אמא שלי נכנסה והצילה אותי..הוא פער עיניים ואמר
"נס גלוי היה לך!! צדיקה.."
התחלנו לצחוק..
ואז הייתה שתיקה של שתי שניות
"כשהכל יגמר..מה יהיה איתנו.?" שאלתי אותו.
"אני לא יודע.. אני מניח שנשכח מזה והכל יחזור לקדמותו.."
"בשבילי לא!!" אמרתי ישר..
"אני רוצה…." היססתי אם להגיד את זה או לא..
"כן..?" שאל אותי..
"לחזור בתשובה!!!" עניתי מופתעת מעצמי.
אבל אלוקים שמע אותי, ואני חייבת לו, והאמת היא שאני לא עושה את זה רק מתוך חובה אלא יותר מתוך אהבה לעומר, ואהבה לדת, שראיתי את הדת כל כך מקרוב בזמן הזה.. שראיתי את ההשגחה!!
אני יודעת שכאלה חיים אני רוצה.
הוא חייך חיוך גדול ואמר
"לכי אל הרבנית איך שנצא מפה.."
הנהנתי בראש, ואז שלי צעקה שנבוא אליה לראות מה היא מצאה במחשב..
—————————————————————–
קרוב ל4 שעות היינו בחדר הזה..
אבל הזמן עבר מהר, אני רציתי שימשך לנצח, פחדתי לאבד את עומר אחרי שנצא משם.
אבל קיבלתי הכל בהבנה ובאהבה..
דלת נפתחה ואנחנו חיפשנו מאיפה ואמא שלי צעקה "פה למעלה" הרמנו את הראש וראינו דלת בתקרה..זה מוזר..היא הורידה סולם.
אמא שלי נכנסה וחייכה חיוך גדול
"תפסו את כולם" אמרה
"ברוך ה`.." פלטתי ישר, וכולם הסתכלו עליי במבטים מוזרים
חוץ מעומר שחייך..
חזרנו הביתה, ואמרתי לאמא שלי שאני חייבת לעשות משהו..
היא צעקה משהו בלתי מובן כי הייתי כבר בחצי הדרך לרבנית..
עליתי לבניין למעלה, וישבתי..
חיכתי רבע שעה והיא באה, סיפרתי לה את כל הסיפור שלי
והיא הבטיחה שהיא תעזור לי..
—————————————————————————
שלוש חודשים עברו מאז..
נכנסתי למדרשיה של בנות דתיות בירושלים, אני מגיעה רק פעם בשבועיים הביתה, לשבת..
הדת זה מקום כל כך יפה להיות בו, שכבר שחכתי למה מתחילה נכנסתי אליה.
אבל באותו יום חזרתי הביתה, ובדיוק ראיתי מולי את עומר..
הסתכלנו אחד על השני, מאז המקרה לא ראינו אחד את השניה..
חייכנו כאילו יש סוד שרק שנינו יודעים אותו, והמשכתי הביתה..
ואז שמעתי צעקה ..
"שרווווווווןןןןןן"
הסתובבתי..
זאת דנה..?
תגובות (0)