* כל הזכויות שמורות לזיו לוק כהן - כותב צעיר בן 14 המרכז. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם ולצלם ללא אישור מפורש. זאנרים שבו הסיפורים שלי מתמקדים הם מיסתורין, אימה, מתח ופסיכולוגי. מקווה שתהנו. תזכרו שגם אם אתם חושבים שיכול להיות הכי גרוע... תמיד יהיה משהו יותר גרוע למישהו אחר בעולם....

גופה על חוטים – פרק 5

14/07/2015 961 צפיות 4 תגובות
* כל הזכויות שמורות לזיו לוק כהן - כותב צעיר בן 14 המרכז. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם ולצלם ללא אישור מפורש. זאנרים שבו הסיפורים שלי מתמקדים הם מיסתורין, אימה, מתח ופסיכולוגי. מקווה שתהנו. תזכרו שגם אם אתם חושבים שיכול להיות הכי גרוע... תמיד יהיה משהו יותר גרוע למישהו אחר בעולם....

"גשר לונדון מתמוטט, מתמוטט, מתמוטט,
גשר לונדון מתמוטט, כן ילדתי…

גשר לונדון מתמוטט, מתמוטט, מתמוטט,
גשר לונדון מתמוטט, כן ילדונת…

נחזק במוט ברזל, מוט ברזל, מוט ברזל…
נחזק במוט ברזל, כן ילדתי…

מוט ברזל חלש מידי, חלש מידי,
מוט ברזל חלש מידי, כן ילדתי….."

אני מכירה את השיר הזה.
אימא הייתה נוהגת לשיר לי את השיר הזה…
כל פעם שפחדתי ובכיתי… אבל…

"סליחה ?"
התעוררתי ונעמדתי במקום.
נלחצתי ולא הבנתי מה קורה.

"את ישנת. את צריכה לאפר אותי. תתכונני יש תור ארוך אחריי."
-"כן סליחה.תכנסי למקלחת, אני אחפוף לך את השיער".
עשיתי לאותה ילדה תלתלים. היא נראתה יפה מאוד.
אחריה נכנסה אישה מבוגרת, כנראה בסביבות ה35..
השיער שלה היה מתולתל ומפוזר. יישרתי לה את השיער
וצבעתי את פניה בכיסוי. היו לה צלקות בכל הפנים.
תהיתי ממה זה נגרם.

אישה אחרי אישה, נערה אחרי נערה, ילדה אחרי ילדה, בובה אחרי בובה.
ככה עבר השבוע הראשון שלי בבית הבובות.

לאחר שכמעט סיימתי לאפר את האחרונה בתור. אברהם בא בריצה לדלת.
הוא שם לב שלא הייתי קשורה.

"אוי אני שחכתי לקשור אותך! בואי נעשה עסקה, את לא תברחי מפה בלעדי ואני לא אקשור אותך. אבל אסור שבעל הבית יראה אותך לא קשורה… טוב נו.. הוא אף פעם לא יוצא מהמשרד שלו.."
-"מוסכם!" אמרתי בחיוך רחב.

הנערה עם השיער החום שכמעט סיימתי לאפר, התפרצה לדברינו,
"זה חמוד, אבל אין יציאה מפה. גם אם תצליחו לצאת, אתם לא תוכלו להתמודד בחוץ, הנאצים מיד יתפסו אתכם."
הברשתי לה את השיער ופיזרתי פודרה על פניה ואמרתי לה בחיוך,
"אם יש אלוהים, הוא יעזור לנו לצאת מפה"
-"אני כבר מזמן איבדתי תקווה באלוהים" היא ענתה.
היא גלגלה עיניים ויצאה מהחדר.

"את סיימת להיום לאפר את כולן ?", אברהם שאל אותי בתמימות. הוא ידע את התשובה.
-"כן. בעוד כמה שעות יבואו אליי נערות שיקנו אותן ואז אני אתקן להן את האיפור, אבל זה בעוד כמה שעות. יש זמן."
"יופי בואי!". אברהם לקח את ידי והוביל אותי במסדרון החשוך לספרייה הקטנה והמלוכלכת של בית הבובות.
עדיין לא הבנתי מדוע בעל הבית לא נפתר מכל הספרים פה…

לא האמנתי למה שראיתי.
"ואוו! מה!? מאיפה יש כאן פסנתר ?!", אמרתי בהתלהבות.
הפסנתר היה בצבע לבן בהיר ממש כמו השלג. הכיסא היה מרופד בכריות אדומות ורגליו של הפסנתר היו מוזהבות לקראת הסוף.

אברהם עצר את קו המחשבה שלי והתחיל לדבר.
"שאלתי את בעל הבית מה פשר הדבר אבל הוא אמר שזה הפתעה."
-"זה אומר שאני יכולה לנגן על זה ?" שאלתי.

אברהם עצר וחשב לרגע, אבל לפני שהספיק לדבר
התיישבתי על הכיסא והאצבעות פשוט רקדו להן.

"ואוו!". אברהם התחיל לשבת על מרצפות העץ הישנות שהיו בחדר
והביט בי. זה היה מביך…

התחלתי לשיר.
"גשר לונדון מתמוטט, מתמוטט, מתמוטט,
גשר לונדון מתמוטט, ילדתי…

נחזק במוט ברזל, מוט ברזל, מוטב ברזל,
נחזק במוט ברזל, ילדתי…

גשר לונדון מתמוטט, מתמוטט, מתמוטט
גשר לונדון מתמוטט, ילדתי…"

אברהם הביט בי בעיניים נוצצות.
הרגשתי כמו מוזיקאית. כאילו אני בקונצרט בתיאטרון בלב פריז.

אברהם התחיל לדבר. "שיר מרגיע."
-"אימא שלי שרה לי אותו כשהייתי קטנה"

"את יודעת, גם אני מוכשר במשהו… כן, כן! אני מנגן בכינור!" הוא התחיל לדבר על
זה שבכל יום שישי בערב אחרי הקידוש, אברהם היה מנגן בכינור וכולם הסתכלו עליו. זה היה מנהג קבוע.
הסתכלתי עליו בחיוך ואמרתי, "אולי יום אחד אתה ואני נעשה דואט, אני בפסנתר ואתה בכינור. נופיע בפריז ובלונדון!"

הוא הסתכל עליי בחזרה והשיב, "אולי.."

לאחר כמה דקות של שיחה, בעל הבית נכנס לספרייה.
הייתה שתיקה. לא יכולנו להסתכל לו בעיניים.

"מושלם! ברכותיי קתרינה אסתר המברסון כהן, את התקבלת להיות הפסנתרית של בית הבובות.
בעוד כמה שעות תתחילי בעבודה. אברהם יגיד לך בעוד שעתיים מה את צריכה לעשות. בינתיים, אברהם לך לעבודה."

הוא החזיק את המבחנה של הרעל מאחורי גבו. אברהם בא אליו ובעל הבית הזריק לו את הרעל.
זה נחקק במוחי. בעל הבית מחזיק בידו הימנית את המבחנה. הוא לוחץ על הבוכנה באגודל של יד ימין ומזריק את הרעל לוריד של אברהם בין הזרוע ליד, ממש באמצע לידו השמאלית של אברהם.

"קתרינה אסתר המברסון כהן, מדוע את לא קשורה ?". הוא הסתכל עליי במבט אדיש. הוא נשך את השפה התחתונה ואמר לאברהם באוזן משהו. היה אפשר לראות שהוא עצבני.
הוא נגע בישבן של אברהם ונתן לו סתירה.
"יש לך שעתיים, אם לא תמות. אתה מכיר את החוקים."
-"כן אדוני".

בעל הבית התקרב אלי. פחדתי והתרחקתי קצת. אברהם כבר הלך.
הוא לחש לי באוזן, "את תהיי הבובה שלי לנצח. תהיי בובה טובה."
הוא לקח צעד לאחור והלך לכיוון הספרים.

הוא נעצר מול ארון ספרים מצדו השמאלי של החדר ואמר, "נו באמת, למה אני שומר את הספרים האלה? טוב, את יודעת מה אומרים, ספרים אלה אוצרות"
שתקתי.
הוא נגע בספר מסויים. הייתה לספר כריכה כחולה עם כיתוב בגרמנית מאחור. לא הספקתי לקרוא מה היה כתוב.
הוא העביר את היד לשאר הספרים והלך בהליכה איטית. "גוד ביי, אסתר".

איך הוא יודע איך קוראים לי?!
אני בספק אם הוא יודע איך קוראים לשאר הבנות בחנות.

הלכתי לארון הספרים וחיפשתי את הספר שהוא נגע בו.
"יומנו של הולברט גריף".

—————————————————————–
לחצו לייק בעמוד הפייסבוק הרשמי של הסיפור בשביל לקבל עדכונים לגבי הפרקים
https://www.facebook.com/pages/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-A-corpse-on-strings/495573270593334?skip_nax_wizard=true


תגובות (4)

ממש מעו תיאורים, לא הצלחתי לתפוס את התמונה המלאה של הסיפור, חסר תיאורים של רגשות, ושל תיאור מקום… זה כאילו אתה נותן לי חולצה יפה אבל עם חורים. העלילה טובה ממש. מחכה להמשך!
אליה.ן

14/07/2015 11:29

תודה רבה !
עוד לפני שכתבתי את הסיפור ופרסמתי אותו, אמרתי לאנשים שבסיפור יהיו המון חורים. חורים בעלילה, חורים ספרותיים וכ'ו. זה לדעתי נותן רקע של מסתורין. לתת לדמות הראשית רגשות זה צעד חשוב אבל צריכים גם לאזן. בעל הבית של החנות אמר לקתרין "את תהיה הבובה המושלמת שלי" כבר מהפרק השני שבו הם נפגשים. בובה או בובה על חוטים היא בובה שנשלטת על ידי המפעיל שלה. לבעל הבית יש אובססיה בלתי מוסברת לקתרין, הוא רוצה לשלוט עליה. ממש כמו בובה. לאמור, לבובה אין רגשות.

לגבי התיאור של המקום, חשבתי על זה, אבל הגעתי למסקנה, בשביל להפעיל את הדמיון של הקוראים עדיף שלא ארחיב יותר מידי. הקוראים יצטרכו להיכנס לעלילה ולחשוב כאילו הם הדמות הראשית. זה מה שאני אוהב בספרים. דמיון.

14/07/2015 14:29

"הוא לוחץ על המזרקה באגודל של יד ימין…" זה לא נכון לכתוב או להגיד מזרקה,קוראים לזה בוכנה. העלילה ממש טובה, אהבתי מאוד את הרעיון :)

26/07/2015 13:45

תודה אני אשנה את זה

26/07/2015 21:41
סיפורים נוספים שיעניינו אותך