תגיבו ! התגובות שלכם מאוד עוזרות לי, תעירו ותאירו ואני אתייחס לכל מילה בפרקים הבאים :) ותגידו לי אם אתם אוהבים ורוצים שאני אמשיך.

הבריחה / פרק 5

18/07/2015 640 צפיות אין תגובות
תגיבו ! התגובות שלכם מאוד עוזרות לי, תעירו ותאירו ואני אתייחס לכל מילה בפרקים הבאים :) ותגידו לי אם אתם אוהבים ורוצים שאני אמשיך.

פרק 5
אני יושבת מכווצת בפינה והלב שלי דופק במהירות. האנשים צועדים אל מחוץ לחדר. הצלחתי. לא מצאו אותי. אני מרשה לעצמי לנשום. הם אמרו משהו עליי. אני הילדה מהנבואה. מה זה אומר? איזו נבואה ומה אני אמורה לעשות ? והזקן, איך הוא ברח אם הוא בכלל מת ? הכל מסתבך לי. אני קמה מהפינה ומסתובבת בחדר המרווח בצעדים שקטים, כמעט ללא צליל, מביטה בפסלים שניצבים בחדר. יש לכל חפץ או פסל זכוכית ששומרת עליו, ויש זכוכית אחת, בלי פסל. בלי חפץ. ריקה. אני מתקרבת אליה. אבל לפתע אני מבחינה במראה שניצבת בקצה החדר ואני לא בטוחה למה אבל אני עוזבת הכל והולכת לכיוון המראה. אני מסתכלת על עצמי. אני נראת אחרת. לא אכלתי ולא שתיתי כבר הרבה זמן אז הדמות שמסתכלת עליי רזה. העיניים הירוקות שלי בולטות והשיער השחור שלי התארך מעט. אני מסתכלת בעיניים של עצמי זמן ממושך וכשאני מסיטה את הראש תוקפת אותי סחרחורת ואני נופלת לרצפה. אני מרגישה שאני נשאבת לאנשהו ולפני נגלה מחזה מוזר ; אני רואה אנשים עומדים באותו החדר בו אני נמצאת כרגע. האנשים מסתובבים וזכוכית הריקה לא ריקה. עומד בה פסל מוזהב קטן, פסל של איש מסוים. אני לא מצליחה להבין מי. נכנס איש לחדר והוא לבוש כולו בשחור. הוא קורא לאנשים ומבקש את הפסל אך לפתע נשמע פיצוץ והפסל נעלם. הסחרחורת מפסיקה ואני נשארת שרועה על הרצפה של החדר. לרגע אחד הכל מחשיך וכואב וברגע השני כבר בהיר שוב ואני חוזרת להכרה מלאה. אני מנסה לקשר את מה שראיתי עכשיו למה ששמעתי בימים האחרונים, אבל אני רעבה וצמאה ואני לא מסוגלת.  אני אוזרת כוחות אחרונים ונעמדת על הרגליים. אני מחפשת פתח ומגלה מכסה ביוב. אני לא מאמינה שאני עושה את זה. אני פותחת את המכסה וזוחלת במערות מתחת לאדמה. אני עייפה, מזיעה, ואין לי כוח לכלום אבל אני ממשיכה להתקדם. אחרי זמן לא ידוע אני רואה עלייה ובקצה קרן דקיקה של אור. אני זוחלת לעבר האור הדקיק , מרימה את מכסה הביוב ויוצאת החוצה. השמש מסנוורת אותי מאוד. אני הולכת עד שאני רואה עץ פרי. אני קוטפת ואוכלת. שותה את המיץ. נרגעת. אני נשכבת על ערמת עלים מתחת לעץ, ונרדמת. אני קמה ליום חדש עם כוחות מחודשים. קמה והולכת . האיזור משונה. הרבה בניינים אפורים וקצת שדות. אני מתקדמת עד שאני מגיעה לשדה ירוק ענק שנראה מאוד מזמין. אני מתכופפת בין העלים ונשכבת על האדמה. אני נרגעת אבל בשנייה הבאה אני קמה בבהלה. לידי שוכבת אישה, לא צעירה. "שלום?" אני קוראת. היא מסתובבת לכיווני. אני מסתכלת בעיניים שלה ומבחינה בניצוץ. הניצוץ המוכר , המפחיד,  הקר . זה שהיה בעיניים של רונה חברה שלי, שניות ספורות לפני שנחטפתי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך