הוי

היה זה ביום קיצי חמים, ציפורים צייצו והשמש חייכה, חברתי שירה באה לשחק איתי, הרי שכנות אנחנו…
אני אספר לכם שברחובנו יש גינה קטנה השייכת לכניסה האחרונה, הכניסה שלנו…
הבאתי חרוזים בכוס ולפתע הכוס נפלה והחרוזים הסתדרו מעצמם בצורת V אני ושירה נדהמנו…
החלטנו לצעוד לפי מספר החרוזים ולפי הכיוון שה-V מורה,והנה ראינו עוד V, הוא היה עצום וזה היה נראה כאילו מישהו צייר לנו אותו,צעדנו עשרים וחמישה צעדים לפי מה שה-V מורה.הגענו לקיר, דרך ללא מוצא הסתכלנו בקיר והנה בפינות, הV- מודגש בשחור ממש ראינו אותו. אני ושירה שמענו קולות הלכנו לכיוון המחזורית,והנה על הקיר כתוב: "ה-V הוא דרך ללא מוצא קחו הפסקה ואם לא תישמע אזעקה"…
אני חששתי אך שירה חברתי הטובה הרגיעה אותי ואמרה לי: "נועם, זה שום דבר ניקח הפסקה וברגע שנראה רמז שיאפשר לנו להמשיך אז נמשיך, לא קרה כלום. תירגעי".
ניגשתי לפינה ובכיתי לא יכולתי להירגע ניסיתי לא הצלחתי דמיינתי בכל מקום את ה-V וחשבתי רק על זה הנה מול עיניי אבן גדולה שעליה מצוייר ה-V ומאחורי האבן צמחים ירוקים באמצע אדמה חומה אמרתי לעצמי זה מוזר התקדמתי צעד לעבר הבור ונפלתי… שירה חברתי צעקה:"נועם, נועם…" אין קול ואין עונה…
ומאז ,ה-V שאלה בלי פתרון ולא כדאי להתעסק איתו…