המשחק שהשתבש- חלק א׳

הכל זה שום דבר. הכל זה שום דבר. הכל זה שום דבר.

ככה שיננתי לעצמי שוב ושוב שזמן שהכנתי את האקדח. הרמתי אותו בידי האחת, וניקיתי אותו בעזרת מטלית ביד השנייה, בפעם האחרונה. על השולחן היה כריך לא גמור ומספר עיתונים ישנים. הצמדתי את האקדח קרוב לבית החזה שלי והכנסתי אותו לתיק קטן שבו היתה גם חבילת סיגריות ובקבוק מים.

ידעתי מה אני עומד בקרוב לעשות, ועדיין הייתי לחוץ. לעשות את מה שצריך לקרות.

נכנסתי למכונית והתחלתי לנהוג. לאחר 20 דקות עצרתי ליד ביתו של הקורבן וחיכיתי לבואו. ג׳וזף מנדה, בן 41, שופט כדורגל. היה לו איתי הסכם פשוט: למכור את המשחק שבו הוא שפט תמורת 10,000 דולר. הוא נתן לקבוצה שלי פנדל שלא היה, פסל שער חוקי של הקבוצה היריבה בטענת נבדל, אבל זה לא הספיק. הם ניצחו 2-1, אני הפסדתי 150,000 בהימור שלי. כעת זה הזמן שלו לשלם.

לבסוף ראיתי אותו מגיע. הוא חנה את רכבו המפואר והחל לצעוד את תוך ביתו. התחלתי לרדוף אחריו במהירות, הגעתי אליו, תפסתי אותו בכתפו והטחתי אותו על הקיר. לפי גודל צעקת הכאב שלו שיערתי שהוא שבר את האף. לא טעיתי.
״ובכן״ אמרתי לו, ״הגיע הזמן לשלם על הטעויות שלך״
״אני מצטער, אני אחזיר לך את הכסף״
״גם אני מצטער, אבל אני לא יכול להסכים לזה. הפסדתי הרבה יותר ממה שנתתי לך״
״אני אחזיר לך הכל. אני נשבע״
״אני לא חושב״ אמרתי לו וכיוונתי אליו את האקדח. ״מילים אחרונות?״
״בבקשה לא. בבקשה״
״היה נעים להכיר״ אמרתי ויריתי בו פעמיים. הוא נפל על הרצפה חסר חיים

גם בחלומותי השחורים ביותר לא שיערתי מה יקרה בעקבות המעשה שלי, ואיזה כדור שלג הוא יגרור אחריו.