הספר הטוב בעולם -פרק 3

פרק 3

עוברות רק חמש דקות עד שהתגבורת מגיע בדמות שלוש ניידות משטרה ושמונה שוטרים נוספים. בחמש הדקות הללו נדחסים ארבעת השוטרים אל תוך הניידת הלא גנובה ופותחים במרדף אחר תום והניידת שגנב.
ישנה רק בעיה אחת. אין להם מושג לאן תום פנה ולאן מועדות פניו.
"אני חושב שהוא פנה לרחוב סנדפורד" אומר דמיץ', שוטר חדש במחלקה הפלילית.
רב פקד ג'יימס פארקר עולה בקשר" כל הניידות כאן 167! קבלו כי אנחנו יוצאים בסריקה לכיוון סנדפורד! שכל ניידת תפנה לרחוב אחר, כך יהיה לנו יותר סיכויים למצוא את המבוקש!", הוא שובר את ההגה ימינה לרחוב סנדפורד ומאט.
"טוב, עכשיו אנחנו תקועים."ממלמל לעצמו פארקר, "יש לו פור עלינו של כמה דקות ואין לנו מושג לאן הוא המשיך מכאן".
"שיט" אומר דמיץ' מאחורה.
"שיט" מסנן לואיס אדמס היושב לצידו.
"אני חושב שפעם הבאה אני אזמין רוטב צ'ילי ומיונז" אומר שוטר הפסטרמה שיושב ליד פארקר.
הם בוהים בו.
"שלא תבינו אותי לא נכון" הוא ממהר לומר, "הקטשופ והרוטב שום מצויינים, אבל היה חסר לי את הטאצ' הסופי. פעם הבאה אני אדאג לקנות גם רוטב צ'ילי, זה יהיה שדרוג משמעותי".
דמיץ' ואדמס ממשיך להיות בו. פארקר כבר לא מסוגל להתאפק.
"תגיד אתה נורמאלי?" הוא יורק על אדון פסטרמה שמגונן על שאריות הפסטרמה מטיפות הרוק המאיימות של פארקר, "אנחנו נמצאים בעיצומו של מרדף אחר רוצח משוגע, וכל מה שאתה מסוגל לעשות זה להתעסק בסנדוויץ' המגעיל הזה שלך?"
-"אל תדאג, אחרי שאני אביא רוטב צ'ילי הוא כבר לא יהיה מגעיל-"
-‏"שתוק!" זועם פארקר, "רק בגללך איבדנו את הרוצח! אם לא היית מדומם ונועל את הרכב, הוא לא היה יכול לברוח ואנחנו היינו תופסים אותו!"
חובב הפסטרמה שותק. יש משהו במה שפארקר אומר. מצד שני, מי נועל היום את הרכב שלו? לנעול ולדומם מנוע זה כ"כ האייטיז…
"עצרו הכל!" מתפרץ דמיץ' "תסתכלו שמאלה!"
משמאלם, מוחנת למופת מול חנות הספרים 'לוטיין את רובינשטיין' ניצבת הניידת הגנובה.
'מה הרוצח עושה בחנות ספרים?' משתומם אדמס .
פארקר ממהר להחנות מאחורי הניידת הגנובה-לשעבר וממש מול דלת החנות.
"אני לא יודע, אבל אנחנו הולכים לתפוס אותו-קדימה! לצאת עם נשקים שלופים!" מצווה פארקר ובועט לרווחה בדלת הנהג שנפתחת לכבודו.
שלושת השוטרים ממהרים לשחרר את החגורה ולצאת בעקבותיו.
פארקר שכבר יצא מהמכונית מציץ דרך החלון לכיוון מר פסטרמה. "אתה נשאר פה!"הוא נובח," אין מצב שאני נותן לך להרוס לנו עוד פעם! תדאג להשגיח על שני הרכבים!"
מר פסטרמה מהנהן במהירות. טוב לו בניידת. הוא לא מבין למה פארקר חושב שהוא מעניש אותו, בזמן שבניידת יש חימום ומושבים נוחים ומרופדים. ובחוץ קור של נובמבר.
שלושת השוטרים האחרים ממהרים להכנס לחנות.
מר פסטרמה שומע צעקות, הוא לא מצליח להבין בדיוק מה קורה בפנים, אבל שומע קולות של בכי. 'חנונים הם כל כך רכרוכיים'הוא חושב לעצמו. 'למה שמישהו יתעניין בספרים כשיש דבר כזה שנקרא פסטרמת המלכה בשכונת וומבלי?'.
הוא מתופף באצבעותיו על ידית הדלת ומחליט לבצע הערכת מצב. הסריקה והמעצר כנראה יקחו זמן מה. חצי שעה? ארבעים וחמש דקות? זה בהחלט מספיק זמן כדי לתפוס תנומה קצרה. הוא משעין את גב המושב ומתחיל לעצום את העיניים כשלפתע הוא רואה בחור צעיר חולף ליד החלון שלו בצליעה,נכנס לניידת הגנובה ומתניע.
הרוצח!
הוא ממהר לשלוף את מכשיר הקשר כדי להודיע לפארקר, אבל אז עוצר. מה יהיה אם הוא ינהל מרדף אחר הרוצח! והוא יתפוס את הרוצח! פארקר בוודאי יבקש סליחה על כל מה שאמר, ויעניק לו אות הצטיינות.
כן, זה רעיון טוב! הוא ממהר לנסוע אחר הניידת השנייה.
הוא עומד להיות גיבור. הוא ולא פארקר.

**

בינתיים בניידת הגנובה, תום שומע ושר את שירו האהוב.
"שם בג'ונגל, בתוך הג'ונגל ישן לו האריה! אוי, שם בג'ונגל, כן שם בג'ונגל ישן לו האריה! אא-וווווויייייייי"
תום מחליט לכתוב את השיר בספר. הוא יודע שהיום רוב הנוער אוהב שירי הופ-היפ, או היפ-פופ (הוא לא בטוח איך קוראים לזה),אבל לדעתו השירים הכי טובים הם הקלאסיקות הטובות והישנות. חשוב לתום לכתוב את השיר מעורר המחלוקת, מכיוון שהוא רוצה להיות כמה שיותר כן ואמיתי עם קוראיו. שקיפות,הם קוראים לזה.
כך או כך, תום בעננים.כלומר, לא באמת בעננים, זה לא אפשרי לנהוג ברכב בעננים. אבל זה דימוי. תום מאוד מרוצה.
כבר חלפו להן ארבעים ושמונה דקות מאז האירוע המצער בביתו של ג'ראד תוסק, תהא נשמתו צרורה בצרור כל שהוא (תום לא זוכר את הביטוי המלא).תום הספיק במהלך הבריחה שלו לעצור בדרך,לקנות גלידה ליד איזו חנות ספרים-קריפית,הוא מציין לעצמו- ולאכול את הגלידה בשולחנות העגולים בגלידריה- ועם כל זה, המשטרה לא תפסה אותו, מה שאומר שהיא כנראה גם לא תתפוס אותו. זה לפחות החישוב שעושה תום. הגיוני לא?
תום ממהר לעלות על הכביש הראשי ויוצא מלונדון. הוא ראה פעם תוכנית טלוויזיה שטענה ששוטרים תמיד מחפשים את הפושע במקום הכי מרוחק ממקום מגוריו. ההנחה הזאת מתבססת על ההערכה שפושע בורח מהבית ומאיזור מגוריו לאחר המעשה. תום לא מצליח להבין למה שפושע ירצה לעזוב את המיטה המחוממת שלו, אבל אם ככה אומרים בטלויזיה אז כנראה זה נכון. תום בהתבסס על אותה טענה, מחליט לחזור לביתו.
'לא יחפשו אותי שם בחיים' הוא מחייך לעצמו
ומגביר את הווליום של מערכת האודיו.
"כן שם בג'ונגל אוי שם בג'ונגל ישן לו האריה".
תום הוא האריה.