הספר הטוב בעולם -פרק 1

פרק ראשון

הספר הטוב בעולם

פרק 1

"טיפה יומרני לא?" מלמל לעצמו מק הזקן. "אין ספר מושלם וחף מטעויות. מה גורם לך לחשוב שאתה תצליח לכתוב את הספר הטוב בעולם?ספר כזה צריך להיות מושלם!" מבקר הספרים והסופר מעוטר הפרסים הביט מבעד למשקפיו העגולים בבחור שישב מצדו השני של שולחן העץ וכתב ללא הרף במחברת שלו.
תום הניד את ראשו בעקשנות" אני יודע שאני אוכל לכתוב את הספר הטוב בעולם, אני כותב מעולה!"
אבל תום כבר הבין שטעה. ספר טוב תמיד כתוב בלשון הווה. עבר זה לחלשים. הוא מיהר לתקן.

"טיפה יומרני לא?" ממלמל לעצמו ג'ראד תוסק. תום יודע שככל שהשם יותר מקורי,מעניין – הדמות גם יותר מעניינת.שיעור ראשון בכתיבה יוצרת.קליל. ולכן מק הזקן נזרק לפח ומולו יושב לא פחות מפאקינג ג'ראד תוסק.פאקינג.איזו מילה.קללות זה טוב, הן מוסיפות ניחוח עממי לספר. לפחות ככה אומרים. "אין ספר מושלם וחף מטעויות. מה גורם לך לחשוב שאתה תצליח לכתוב את הספר הטוב בעולם?" מבקר הספרים והסופר מעוטר הפרסים מביט מבעד למשקפיו המרובעים בבחור שיושב מצדו השני של שולחן העץ.
אבל תום רק מניד את ראשו בעקשנות" אני יודע שאני אוכל לכתוב את הספר הטוב בעולם, אני סופר פנומנלי!". פנומנלי! פאקינג! תום הגיע חד היום.
ג'ראד שותק. הוא מתאמץ לא לגחך. 'לעזעזאל איתו' חושב ביאוש 'הילד הוא בדיוק כמו שסיפרו לי- תמים, יומרני וחי בסרט. המצב חמור!' הוא נאנח באומללות ובמקום לענות מושיט את ידו למגירת העץ הישנה שמשמאל לשולחן ושולף מתוכה סיגר. רגעים קשים דורשים מעשים קיצוניים.
תום מכחכך בגרונו "אז תהיה מוכן לעזור לי בכתיבת הספר?"
ג'ראד ממצמץ ומשחרר את הסיגר משפתיו, קיטור של עשן משתחרר ועוטף את פניו של תום. תוסק הישיש מחייך בשעשוע. תום משתעל.
"תענה לי תומאס-" מתחיל ג'ראד.
"תום" קוטע אותו תום במהירות " אמא שלי קוראת לי תומאס. אני שונא את זה"
ג'ראד כמעט מגלגל עיניים.
"אז תענה לי תום, לפני הכל. יש לי שאלה פשוטה: איך היית מגדיר את הספר הטוב בעולם, אני מניח שחשבת על זה הרבה"
תום מאדים.שיט!
-" כן בר..בררור שחשבתי על זה הרבה זמן" הוא שואף אוויר ומתעשת."אמממ ….הספר הטוב בעולם הוא הספר המעניין ביותר!"
זה כבר יותר מדיי עבור הסופר הותיק. צחוק קליל משתחרר מראותיו, הוא ממהר להסוות את הצחוק בשיעול כבד.
"אם ככה אתה בבעיה תום" ג'ראד מניח את הסיגר על השולחן " הנאה ועניין הם מושגים סובייקטיבים, יהיו אנשים שיגידו לך שהתנך הוא הספר המעניין ביותר ויהיו כאלה שיאמרו שדווקא ספרי המתח של הרלן קובן הם הכי מעניינים שיש.שוב -'מעניין זה סובייקטיבי', אתה מבין למה אני מתכוון?"
תום בהחלט לא מבין. סובייקטיבי. מה זו המילה הזאת? זה בלעז? מה זה הבלבול שכל שבן האנוש העתיק הזה מוציא מפיו?
תום מחליט להעביר את הכדור למגרש של ג'ראד.
" אני בהחלט מבין אותך" הוא עונה בבטחון " ולכן הייתי שמח לדעת כיצד היית אתה מגדיר את הספר הטוב בעולם?"
ג'ראד תוסק מביט אל תוך עיניו החומות של תום וילסון הצעיר. אין לו מושג למה הוא הסכים להיפגש עם הבחור הזה אבל הוא מוכן לעשות הכל כדי שהפגישה הזאת תיגמר כבר.
"הו, לדעתי אין ולא יכול להיות ספר שיענה על התואר 'הטוב בעולם', ספר כזה כמו שאמרתי חייב להיות מושלם. מעבר לכך, הוא יכול להיות הכי טוב רק בקטגוריה אחת, אתה לא יכול לכתוב ספר שיהיה גם ספר המתח הכי טוב וגם ספר העיון הכי טוב, אתה מבין למה אני מתכוון?"
סוף סוף שאלה שתום מבין.
"מתח! עלילה! זה מה שאני כותב!" הרגליים שלו נצמדות אחת לשניה בחוסר נוחות.
-" טוב, אז במקרה כזה הייתי מציע לך ללכת להיפגש עם אנשים שכתבו ספרי מתח, לי אין אפשרות לעזור לך בנושא, כל הספרים שכתבתי הם ספרי עיון".
-תום שותק ומחשב את המהלך הבא. הוא נסע חמש שעות עד ללונדון כדי להיפגש עם ג'ראד תוסק, ועכשיו הענתיקה אומר לו שכל הטרחה הייתה לשוא? תום חייב להוציא מתוסק עצה ואפילו השולית ביותר על איך לכתוב את הספר הטוב בעולם.
-‏"טוב. אולי באמת כדאי לי להיפגש עם סופרי מתח. אבל בכל זאת, עד שהגעתי ללונדון,אני חייב שתעזור לי. אם נניח אתה הייתה כותב ספר מתח, איך היית כותב אותו?"
תוסק מביט בחוסר ריכוז במנורה שמעל ראשו של תום.
"הו, זו שאלה שנשאלתי פעמים רבות" ממלמל הישיש," אני מניח שהייתי פותח ברצח מסתורי, ואחר כך המשך הספר היה פענוח של הרצח"
תום צוחק. "זהו? זה לא מתוחכם בכלל! אפילו אני יכול לכתוב סיפור כזה!"
-"אפילו אתה?"
תום מסמיק בפעם השנייה בפגישה. הוא מקווה שהזקן לא רואה בו אידיוט גמור.
-" ונניח היית כותב על רצח מסתורי" הוא ממהר לשאול, " איך זה היה מתבצע?"
-‏שאלה טובה!" אומר תוסק וגורם לתום טיפה הקלה. " אתה מבין, פה טמון הסוד, אתה חייב שכל מה שמסביב לרצח יהיה מסתורי ומעניין בדיוק כמו הרצח עצמו, אתה גם חייב ממש לחיות את זה, להרגיש את הרצח והאובדן,ויותר מכל לגרום לקורא לחוות כמוך את המעשה. קפיש?"
-‏כפית?אתה רוצה כפית?" תום לא מבין מה הקשר בין כפית לרצח. "אה, אתה אומר שהרצח צריך להיות בעזרת כפית?כי זה מעניין יותר?"
-‏"עזוב. אני אדגים לך מה זה לחיות את הרצח." תוסק מתכופף,ושולף ממגירה נסתרת מתחת לשולחן רובה ציד מיושן. הוא מושיט את הנשק לתום שבהתלהבות אוחז את המוסטאנג 80.
-‏"מאיפה יש לך את זה?" תום נדהם.
-‏"הו לא צריך להתרגש. זה היה הרובה ששימש את סבא שלי במלחמת האזרחים האמריקאית אפילו בית הבליעה שלו לא ריק!"
תום מחשב במהירות. תוסק כנראה בין 130. אין מצב שהוא יותר צעיר. ונניח שאבא שלו בן 150. זה אומר שסבא שלו בן….
-"וואו אז הנשק הזה בן אלף שנה!"
-‏מה? לא!" תוסק צוחק ," הוא בן 130."
שתיקה מביכה.
-‏"טוב בכל מקרה" אומר תוסק "נניח ואתה מוצא נשק כזה בזירת רצח, זה מעלה שאלות.נכון? זה נשק יותר מעניין מסתם אקדח, נכון תום?"
תום לא עונה. הוא עסוק מדיי במוסטאנג 80. כל החלקים נראים לו כל כך מעניינים! הוא לוחץ על כפתור בצד,ומה זו הידית הזו?
"תום, רק שים לב למה שאתה עושה, זה מסוכן" מזהיר תוסק.
אבל הפרעות הקשב של תום כבר נכנסו לפעולה,והדבר היחיד שיש לו בעולם זה רובה הציד. הוא מלטף את העיטור הזהוב שעל ידית האחיזה, ונוגע בהדק.
נשמעה ירייה וראשו של תוסק הזקן מתפוצץ לו מול הפנים.
שיט.