הפחד מהמוות או בעצם מהאהבה?-פרק 13/סורי על העיקוב

כריס רץ לעבר ג'יימס ובדק מה איתו.
מריה הרימה את ראשה. "ז..זה.. אמיתי…" מריה מילמלה. כריס רץ לעברה תפס את ידה והקים אותה על רגליה, הוא הצמיד את שיניו לצווארה "מה אמיתי?!" הוא צעק עליה היא לא ענתה. "אם את רוצה להמשיך לחיות כדאי לך להגיד לי עכשיו למה התכוונת!" הוא סינן מבעד שיניו, מריה רעדה.
"אתם בכול מקרה תהרגו אותי אז אין לי מה להפסיד!" היא ענתה לו והיישירה אליו את מבטו.
"אם תספרי לי מה קרה לו, אני לא יהרוג אותך. אני נותן לך את המילה שלי."
"מאוד נחמד, מילה של ערפד. איך אני יכולה בכלל להאמין לך?"
"מילה שלי זה מילה! ואם את עדיין לא מאמינה כנראה תצטרכי לקחת את הסיכון. יש לך עד שלוש, אחת, שתיים…"
"בסדר!" מריה צעקה.
כריס הרפה מעט מאחיזתו בה, היא נעמדה מולו והתחילה לספר לו. הם נעמדו לא רחוק מג'וש שיכל לשמוע על מה הם מדברים, סם עוד הייתה מחוסרת הכרה.
"אדוארד סיפר לי פעם שכשהוא היה בן 15, בא אליו איזה זקן כשהוא חזר מבית הספר והתחיל לדבר איתו על ערפדים. הוא התחיל לספר לו סיפורים שונים עליהם.
באותו זמן זה מאוד הלהיב אותו, מאז כול יום הוא היה הולך אחרי בית הספר לביתו של הזקן ושומע סיפור חדש על ערפדים-"
"ומה זה קשור?" כריס החל לאבד את סבלנותו
"תשמע." מריה אמרה לו והמשיכה.
-פלאשבאק-
"ככה זה נמשך בערך שנה וחצי. אדוארד הולך לבית של הזקן יושב אצלו שעה, שעתיים, והזקן מספר לו כול מיני סיפורים. יום אחד, הוא חזר מבית הספר והלך כהרגלו לעבר ביתו של הזקן. מתחת לבית של הזקן היו ניידות משטרה ואמבולנס, אדוארד רץ לשם השוטר הסביר לו שהיה רצח.
שסוג של חיה הרגה אותו ושהם מצאו בחדר השינה שלו מכתב שמיועד למישהו בשם אדוארד גרין.
"זה אני" השיב אז אדוארד לשוטר. השוטר ביקש ממנו להתלוות איתם לתחנה…
בעוד הוא מעקל המוות של הזקן, חברו הטוב, הוא מצא את עצמו יושב בבית וקורא מכתב שהשאיר לו הזקן שכאילו הרגיש שהוא עומד למות בטרם עת.
במכתב הזקן הסביר לו שהכול אמיתי. שבאמת קיימים יצורים שהם ערפדים ושיש לו הרבה אוייבים.
בסוף המכתב היה רשום מספר של תיבת דואד ולידה הכיתוב 'מחכה שם משהו בשבילך' במעטפה היה מפתח של אותה תיבה.
אדוארד הלך באותו היום מיד לאחר שקרא את המכתב, לדואר. שם הוא קיבל חבילה לא גדולה מקופסאת אוכל. הוא הגיע לביתו ופתח אותה, היה שם מזרק עם חומר מוכן לשימוש ולידו עוד משהו בכתב ידו של הזקן.
'אם תזריק לך את החומר הזה, תוכל לוודא שלא חשוב כמה שנים יעברו מאז ההזרקה, אם משהו יטעם מדמך, הוא יגסוס למוות.
לא יהיה ניתן לעצור את המוות, אך יש נוגדן אחד ויחיד, נשיקה מבת או בן אנוש. הנשיקה צריכה להיות מיוזמתו של בן האנוש אחרת זה לא יעבוד, מרגע הנשיכה עד המוות לוקח שבועיים.
במשך השבוע הראשון לא מרגישים כלל את התסמינים, פרט לרגע שעוברות שישים שניות לאחר הנשיכה, שאז הנושך מאבד הכרה.
אחרי השבוע הראשון הגוף מתחיל להראות תסמיני גסיסה, אני מקווה שלא ינשכו אותך אי-פעם, אך תמיד עדיף להיות מוכן.
אם הנשיכה תיהיה קטלנית ותמצא את עצמך מת תדע שלפחות הוא ישלם על המוות הזה.
היה שלום ידידי.
תשמור על עצמך!'
מאותו רגע אדוארד החליט לנקום בגלל המקרה הזה. הוא נהפך לצייד ערפדים…"
"אז את אומרת שהוא בסך הכול צריך נשיקה?" ג'וש שאל בשקט ממקומו שעל הריצפה.
מריה הנהנה "כן"
"אוקיי עכשיו רק נשאר לעשות את זה," כריס אמר ובתנועה מהירה הוא דחף אותה בעוצמה כנגד הקיר, מריה התעלפה.
"לא אמרת שאתה לא הולך לפגוע בה?" ג'וש שאל אותו חיוך קטן עלה על שפתיו.
"לא, אני אמרתי שאני לא הולך להרוג אותה." הוא אמר וחייך. "טוב אתה יכול להגיע לרכב לבד או שאתה משותק" כריס שאל את ג'וש בחיוך והושיט לו יד כדי שיוכל להתרומם.
"אני בסדר, תסתדר עם ג'יימס נכון?" ג'וש ענה והתרומם בעזרתו של כריס. הוא ניער את מכנסי הג'ינס שלו קלות.
"אתה לוקח את הילדה?" שאל אותו כריס בפליאה
"כן, אני ישים אותה ברכב. תיידע את ג'יימס לגבי מה שהיא סיפרה" ענה ג'וש כבדרך אגב
"אתה חושב שזה אמיתי?" כריס שאל, הוא לא ידע אם להאמין או לא.
"אני לא חושב שהיא שיקרה" ענה ג'וש ומשך בכתפיו.
"אה, ועוד דבר, אל תשכח את הפלאפונים שלנו, הידיים שלי תפוסות כבר." הוא צחק תוך כדי שהוא הרים את סם על ידיו ויצא מהחדר ומחוץ למפעל.
כריס נאנח הוא ניגש אל ג'יימס.
"ג'יי (קיצור לג'יימס) אחי קום!" כריס ניער קלות את גופו של ג'יימס.
הוא זז מעט, אחרי כמה שניות הוא כבר התעורר.
כריס התיישב לצידו על הריצפה וסיפר לו בקצרה מה קרה.
"אתה בטוח שהיא לא משקרת?" אמר לו ג'יימס אחרי שכריס סיים לדבר
"אתה יודע מה קרה לך? אתה פשוט התעלפתה במקום!"
"אני יודע אבל אני-"
"אבל כלום! פשוט צריך עכשיו למצוא מישהי שתנשק אותך," אמר לו כריס והעביר את ידו בשיערו.
"זה לא יהיה קשה." אמר ג'יימס והחיוך היהיר חזר לפניו.
"אל תעוף על עצמך יותר מידי, חוץ מזה זה לא כזה קל כמו שאתה חושב, אתה לא יכול פשוט להכריח מישהי לנשק אותך הנשיקה צריכה לבוא ממנה."
"נו בסדר, לילה אחד במועדון אני יקבל הרבה נשיקות תסמוך עליי" ג'יימס גיחך וכבר החל להתרומם. כריס קם בעקבותיו ותפס בפרק כף ידו, מונע ממנו להתקדם.
"אתה לא קולט מה אני מנסה להסביר לך ברבע שעה האחרונה? הבחורה צריכה לאהוב אותך באמת כדי שאתה תוכל לחזור למה שהיית, ויש לך שבועיים!" כריס צעק עליו.
ג'יימס הסתובב אליו די מתפלא. "מצוין! מה אני יעשה עכשיו?!" ג'יימס הניף את ידיו לצדדים.
"לא יודע… אבל אולי ג'וש ידע מה לעשות. בוא נלך, הוא באמת מחכה כבר הרבה זמן."
כריס תפח לג'יימס על כתפו בתנועה מעודדת והוביל אותו מחוץ למרתף.
"רגע הפלאפון שלי!" צעק כריס ודילג לקראתו, הוא הכניס את המכשירים לכיס שלו וחזר לג'יימס שחיכה לו בפתח המום כרגיל מהשטויות שלו.
"בוא, בוא, דפוק אחד," הם צחקו והתקדמו לאוטו.
"הגיע הזמן באמת!" אמר ג'וש בקול ברגע שהם הגיעו לאוטו.
ג'וש היה שעון כנגד האוטו וסם הייתה בתוך הרכב, עדיין חסרת הכרה.
"בוא דקה" אמר לו כריס וסימן לו עם ידו שיתקרב.
ג'וש התקדם לעברם.
"תגיד, לגבי הבעייה של ג'יימס, יש לך איזה פתרון?" כריס שאל.
ג'וש חשב על זה קצת פתאום הבעת פניו המהורהרת השתנתה והוא חייך.
"מה יש לך? למה אתה מחייך?" ג'יימס שאל אותו מבולבל.
"כי מצאתי פתרון!" ג'וש אמר בשמחה.
"נו!" צעקו כריס וג'יימס ביחד.
"סם!" הוא צעק חזרה.
"סם?" שאל כריס.
"תסביר," אמר ג'יימס.
"אתה תגרום לסם להתאהב בך ואז היא תנשק אותך ואתה לא תמות," הוא אמר עם הבעת ניצחון על פניו.
"מה היינו עושים בלעדייך, אה?" ג'יימס תפח לג'וש על כתפו, ג'וש צחק אך עד מהרה הצחוק הפך לשיעול כבד.
"בוא אחי תכנס," אמר כריס ועזר לו להכנס למושב האחורי של המכונית לצידה של סם שעוד לא התעוררה.
כריס טיפס למושב שלצד הנהג בעוד ג'יימס כבר הדליק את המנוע, הם יצאו לדרך.
"מה אתם אומרים נעיר אותה?" שאל כריס אחרי כמה דקות של שתיקה.
"אני חושב שכן," אמר ג'וש והתחיל להעיר אותה.
סם מצמצה בעיניה מספר פעמים "מה…מה הולך פה? איפה אני? לא הייתי אמורה להיות בבית?" סם שאלה מבולבלת.
"שינוי קטן בתוכניות" אמר ג'יימס ממקומו שבמושב הנהג.
"מה זאת אומרת 'שינוי קטן בתוכניות? אתה הבטחת לי!" סם צעקה עליו
"כן… אני יודע אבל אם לא הייתי מבטיח היית עושה לי כאב ראש עד שהיית באה או שהייתי נושך אותך, ואת הרי לא רוצה שזה יקרה, נכון?" הוא שאל עם החיוך המעצבן שלו שתקוע לו בפרצוף
"אתה הבטחת לי! אני האמנתי לך! אתה חתיכת שקרן! איזה מטומטמת אני. איך האמנתי לך? הייתי צריכה לברוח ברגע שירדתי מהאוטו! אתה פשוט- אה!" סם צעקה בחוזקה.
השיניים של ג'וש היו נעוצות עמוק בצווארה. כריס הסתכל על המחזה בקנאה, גם הוא לא שתה מזה ימים ארוכים. ג'יימס מיהר יותר בכביש וברגע שהוא פנה לכיוון היער הוא עצר בחריקה.
כריס יצא מאוטו ועבר למושב האחורי, ג'וש בדיוק עזב את סם הוא ליקק את שפתיו בעונג, כריס תפס בכתפיה של סם מכריח אותה לכיוונו
"לא תעזבו אותי! בבקשה! דיי!" היא צרחה בכול כוחה.
כריס נעץ בה את שיניו נושך בחוזקה.
ג'יימס יצא מהרכב ופתח את הדלת האחורית בצד של ג'וש הוא משך אותו משם והוציא אותו החוצה ואז הוא דחף את כריס מסם ומשך אותה אליו.
"לא בבקשה דיי," סם התחננה דמעות בעיניה ג'יימס לא ענה הוא רק הוציא אותה מהאוטו והרים אותה על ידיו כמו כלה
"ג'יימס?" שאל כריס הוא לא ענה לו
"תחזיקי חזק," ג'יימס אמר לסם והתחיל לרוץ אחרי חמש דקות הם הגיעו לפתח הדלת הוא הוריד את סם מחזיק את ידה, הוא פתח את הדלת והכניס אותה פנימה הוא נכנס אחריה ועזב אותה כדי לסגור את הדלת. הוא הסתובב בחזרה אליה אך היא כבר הייתה בחצי הדרך למדרגות רצה בכול כוחה ובוכה בכי חרישי.
הוא רץ אליה ותפס בידה כשהיא התחילה לעלות במדרגות
"סם…"
"מה אתה רוצה ממני? תעזוב אותי כבר!" היא צעקה. ג'יימס הביט בעניה מלאות הדמעות, היא הוציאה את ידה ממנו ורצה במעלה המדרגות לחדרה וטרקה את הדלת בחוזקה. באותו רגע ג'וש וכריס נכנסו בדלת ג'וש העיף את המפתחות על השולחן העגול הקטן שניצב ליד הדלת
"תגיד מה עובר עלייך?!" ג'וש צעק עליו ודחף אותו
"איפה היא?" שאל כריס בעצבים.
"איפה היא? בחדר שלה בוכה את נשמתה! ואתם ממש לא עומדים ללכת אליה!" הוא הודיע להם
"אה, באמת? למה אתה חושב?"
"כי ככה אמרתי" ג'יימס ענה בטון שלא הותיר להם ספק שהוא באמת לא יסכים להם לעלות.
"אתה יודע מה? אין בעיה!" צעק כריס ופתח את דלת ההזזה הגדולה מזכוכית ונכנס בעדה לגינה הגדולה. ג'וש בא בעקבותיו וסגר אחריהם את הדלת.
ג'יימס נאנח הוא אחר כך ידבר איתם על זה.
הוא עלה לחדרה של סם ומצא אותה מציצה מפתח החדר לכיוון למטה היא כול כך נבהלה מזה שהוא פתאום הופיע מולה במהירות כזאת, שהיא כמעט קבלה התקף לב במקום.
היא מיהרה לסגור את הדלת בפניו אך הוא הניח את רגלו בפתח ומנע ממנה לעשות כך. הוא פתח את הדלת בקלות וסם ברחה לקצה השני של החדר.
"אני לא יפגע בך," ג'יימס אמר לה בקול והתקדם צעד אחד לכיוונה. היא הלכה עוד צעד אחורה.
"אני רק רוצה לדבר," הוא אמר והתקדם עוד צעד, היא הלכה עוד צעד אחורה וגילתה שהיא צמודה לקיר. ג'יימס המשיך להתקדם מספר צעדים וסם התכווצה במקומה.
הוא הגיע אליה ותפס בכתיפה מושך אותה לחיבוק חם, סם הייתה המומה היא עמדה כך כמה שניות ואז, לאט לאט היא החזיקה לו חיבוק הוא חיבק אותה בחוזקה כאילו הוא אומר לה דרך החיבוק 'אני תמיד ישמור עלייך' זה היה משהו שסם לא הכירה. היא לא הייתה רגילה לקירבה. אפילו עם המשפחה שלה היא לא הייתה ככה, היא לא חיבקה את אמא שלה מאז שהייתה בת חמש או שש, היא אף פעם לא נתנה לאבא שלה נשיקה בלחי, אפילו שהוא נתן לה משהו שהיא כול כך רצתה בהפתעה. היא רק הייתה אומרת תודה. את אחיה בן השש היא לא נתנה לו נשיקה, חיבוק או אפילו הרימה אותו על ידיה מאז שהוא עבר את גיל שלוש.
החיבוק הזה העיר כול כך הרבה רגשות בתוכה והיא פשוט התחילה לבכות לתוך חיכו של ג'יימס שרק הרגיע אותה.
"ששש… דיי, דיי, הכול בסדר אני איתך" הוא הרפה מהחיבוק לאט, לאט ואחרי זה כרך את ידו על גבה והוביל אותה למיטה.
היא נכנסה אליה בשקט.
הוא כיסה אותה ונתן לה נשיקה על מצחה, סם עצמה את עיניה.
"לילה טוב סם כבר מאוחר חלומות פז" הוא אמר לה בחיוך מכבה את האור בחדר ויוצא ממנו, סוגר אחריו את הדלת בשקט.
"לילה טוב" סם לחשה, אך הוא כבר לא שמע.