הפחד מהמוות,או בעצם מהאהבה?-6

הדבר האחרון שג'יימס ציפה לו הייתה הסטירה הזאת.מרוב ההפתעה הוא עף אחורה וכמעט מעד. סם, שניצלה את ההזדמנות שהוא לא מרוכז, התחילה לרוץ, היא רצה בכול כוחה מתנשמת ומתנשפת בקול,עוקפת עצים ואבנים בדרך. נעליה ושולי מכנסיה כבר מכוסים בבוץ.היא שומעת קול ריצה מאחוריה.
'הוא רודף אחריי'
עצם המחשבה העבירה בה גל של פחד וצמרמורת, היא המשיכה לרוץ.
"תעזוב אותי!!"
היא צעקה לשמע קול ריצתו שנשמע קרוב יותר מרגע לרגע. היא עקפה עוד עץ ודילגה מעל סלע נוסף והביטה אחורה לשנייה כדי לדעת אם היא יכולה לראות את ג'יימס מאחוריה. לפתע רגלה נתקעה בשורש של עץ שבלט מן הקרקע הבוצית והיא נפלה על האדמה, היא ניסתה להמשיך הלאה,להמשיך לרוץ,לברוח. אך היא לא יכלה לקום,גם לזחול בקושי. כאבים עזים תקפו את רגלה השמאלית והיא לא יכלה להזיז אותה. קולות הריצה של ג'יימס נשמעו קרוב אליה יותר ויותר והיא לא ידעה מה לעשות כבר…
סם חזרה באחת לחלום שחלמה אתמול. הסיוט, יותר נכון. שבו היא בורחת מן הנער ההוא. גם שם היא צעקה,גם שם מעדה וכנראה שכמו שם גם כאן היא עומדת להיתפס. היא בכתה וניסתה להתרומם אך היא לא יכלה
"נו, נו, נו, מה יש לנו כאן"
ג'יימס חייך את אותו חיוך יהיר. על לחיו הימנית היה ניתן לראות את סימן כף ידה של סם באדום בהיר שהלך ודהה. הוא התכופף לעברה מרים את פניה מלאות הדמעות אליו,מבטו נהפך ממרוצה לכועס, כועס מאוד.
"את עברת את כול הגבולות" הוא דיבר בתקיפות אך לא צעק. "ואת עומדת לשלם על זה!" הוא הרים אותה מן האדמה, בגדיה וגופה כבר היו מטונפים מהבוץ "תתחילי להתקדם" הוא פקד עליה.
סם לא העיזה לפצות את פיה. היא ניסתה לעשות צעד אחד אך היא נפלה שוב היא התייפחה בקול, סם כבר הייתה נואשת.
"את צוחקת עליי נכון?!" ג'יימס נאנח אחרי שהביט מבט חטוף בקרסולה הנפוח והבין שהיא לא יכולה להתקדם לבד. הוא תפס אותה והרים אותה על ידיו ורץ במהירות על טבעית ליעד שאותו סם לא ידעה. הרוח הקרירה של שעות הערב המאוחרות הכתה בפניה בשעה שג'יימס נשא אותה על זרועותיו החסונות. הם נעצרו בקרחת יער גדולה שעץ אחד ובודד ניצב במרכזה. סם עדיין בכתה וג'יימס הניח אותה למרגלות העץ על האדמה, שבאזור הזה, משום מה הייתה פחות בוצית למרות הגשמים החזקים שפקדו את האזור מידי יום. סם התכנסה בעצמה משתדלת לא להסתכל לכיוונו של ג'יימס שהתיישב לצידה, היה נראה כאילו הוא בכלל לא התעייף מן הריצה הממושכת. הוא הביט בה לשנייה והסיט את מבטו לכיוון השמיים הריקים שכוכבים החלו מכסים אותם. הוא היה רעב לדם אנושי כבר שבועיים שהם לא צדו, פשוט לא הייתה להם הזדמנות…
סם הרימה את ראשה מן הקרקע. מביטה לכיוון הנגדי, ורוח קלה מעיפה את שיערה לכיוונו. ריח דמה פיתה אותו. הוא התקרב אליה יותר והחזיק את ידה, מצמיד אותה לגופו. סם מנסה למשוך את ידה ממנו אך ללא הצלחה, הוא מתחיל להריח את הזרוע שלה מגיע לכתף ותופס אותה חזק, חזק ולא משחרר. "אתה מכאיב לי!" סם אומרת לו בקול מתחנן, הוא לא עונה. עכשיו היא כבר צמודה אליו, הוא שעון על גזע העץ עם רגליים שלוחות קדימה והיא צמודה אליו עם גבה בין רגליו והוא מקיף אותה עם ידו. כול כך שקט ביער שבקושי שומעים את הצרצרים רק קול נשימותיהם נשמע בדממת הלילה. ג'יימס אוחז את סם קרוב אליו, היא מנסה להיראות רגועה ולהראות לו שזה לא אכפת לה אך הלב שלה מספר משהו אחר…
הוא מתקרב לצווארה "את יודעת שני שומע את זה נכון?"הוא מגחך לתוך צווארה "את מה" סם מנסה לשוות לקולה גוון רגוע אך לא כול כך מצליחה בזה… "הו את יודעת על מה אני מדבר נכון? את הרי לא טיפשה" הוא מריח את צווארה, סם נלחצת יותר היא מנסה לדחוף אותו קלות אך הוא רק מחזיק אותה קרוב יותר וחזק יותר."די" היא מבקשת "תפסיק תעזוב" היא מתחננת אליו "את יודעת, היום עשית לנו המון בעיות.התווכח לא הקשבת לנו צעקת ובואי לא נשכח את הסטירה שהעפת לי מקודם…" הוא אומר וחושף את שיניו מצמיד אותם לצווארה חזק מספיק כדי שהם לא יחדרו את העור אבל מספיק חזק כדי שהיא תוכל להרגיש אותם "אני מאוד רעב והדם שלך רק מגרה אותי יותר" הוא ממשיך לוחש לתוך הצוואר החם. סם מנסה להשתחרר מאחיזת הברזל שלו "אני חושב שזה יהיה עונש מצוין בשבילך" הוא אומר מחייך ומרחיק מעט את הניבים ממנה "די. לא ,בבקשה.אני מצטערת, בבקשה לא. אני יעשה מה שתגידו, רק אל תנשוך אותי. בבקשה" סם מתחננת בוכה שוב מחדש הוא מגחך לשמע הניסיונות הנואשים שלה "זה הולך לכאוב קצת" הוא הודיע ושניה אחרי זה הוא נועץ את שיניו בצווארה. צעקה רמה נמלטת מפיה של סם צעקה שנמשכת כמה שניות עד ג'יימס אוטם בידו האחת את פיה וביד השניה מחזיק אותה כדי שלא תנסה לברוח שוב הוא נושך בכול הכוח מתענג על דמה החם. סם מייבבת ומנסה לבעוט ולצרוח
העיקר לעצור אותו מלהמשיך.זה כואב לה,זה מפחיד אותה. אך היא לא יכולה לעשות דבר…
אחרי כמה דקות שנדמות כמו נצח, ג'יימס עוזב את צווארה.סם מתמוטטת על האדמה. מקפלת את גופה כמו כדור. בוכה ומייבבת.חסרת כוחות.
ג'יימס מביט עליה מהצד עם חיוכו היהיר,מסופק מעצמו. רגש קטן חלף לרגע בתודעתו. הוא ריחם עליה.הוא…הצטער? לשבריר שנייהעברה בו המחשבה לגשת אליה ולנחם אותה.לחבק אותה,לבקש סליחה. הוא ניער את ראשו לצדדים 'מה אתה חושב לעצמך ג'יימס?! תתעורר' אז הוא פשוט המשיך לשבת שם,באותו המקום.
לאט לאט קולות הבכי של סם שכחו והיא נרדמה. הוא נשען לאחור על גזע העץ והביט דרך העלים המעטים שעוד נשארו לכסות את העץ הזקן, על שמי הלילה שירח כמעט מלא עיטר אותם ושאף נשימה עמוקה 'יהיה בסדר' הוא אמר לעצמו 'הכול יהיה בסדר…'