ניסוי

הרי האלפים

21/09/2012 847 צפיות אין תגובות
ניסוי

הרי האלפים.
נוף מדהים. גובה עצום. שישה אנשים נושאי נשק מטפסת במעלה אחד ההרים.
כולם לבושים בבגדי הסוואה לבנים, מסתתרים עמוק בתוכם כהגנה מפני הקור שבחוץ.
"אלברט, אתה בטוח שזאת לא מלכודת?" שאל אחד מהם.
אלברט הניד בראשו. "בואו נמשיך ללכת, דויד."
הם המשיכו לטפס לכיוון הפסגה, וכול אחד מהם שמע מנגינה דרמטית בראשו.
על הפסגה חיכו להם אחת עשרה אנשים בחליפות שחורות ומסוק פרטי.
הראש של דויד נגלה להם ראשון. אחריו ראשיהם של כול שאר חברי הקבוצה בבגדי ההסוואה הלבנים.
לבסוף, כול הקבוצה בבגדי ההסוואה עמדה דוממת על פסגת ההר, כשעשרה מהאנשים בחליפות השחורות מכוונים לעבר ראשם רובים מסוג M16. "דויד, תגיד לאנשים שלך לפרוק את הנשק." הורה האיש האחת עשר. כול הקבוצה של לוק השליכה את נשקם לפקודתו. "מצויין." אמר האיש. "אלברט, בוא איתי."
אלברט התחיל להתקדם לכיוונו. "רק רגע!" אמר דויד. "מה קורה כאן?"
האיש התחיל לצחוק צחוק מרושע. "אנחנו לא נמצאים בסרט, דויד היקר. אני לא עומד לגלות לך את התוכנית המרושעת שלי."
"מה אתה רוצה?" שאל דויד. "כסף? שליטה בעולם?"
אלברט כבר הספיק להגיע לצידו של האיש. "זה הכול חלק מתוכנית גדולה יותר. אין לזה קשר לא לכסף ולא לשליטה בעולם. אין לך מוסג מה קורה בעולם הזה. צבאות. מחתרות. מלחמות. משהו עצום קורה כאן."
ובמילים אלו, אלברט והאיש התקדמו לעבר המסוק הפרטי. האיש ואלברט נכנסו לתוך המסוק, והמילים האחרונות שאמר האיש לפני שהמסוק המריא היו "תהרגו את כולם!" לחברי הקבוצה בשחור.
"עצרו!" צעק דויד. "אתם לא רואים מה הוא ניסה לאמר לנו?"
"הוא אמר שעלינו להרוג אותכם." אמר חבר בקבוצה בשחור. "ומשלמים לנו יפה בישביל העבודה הזאת."
"לא!" אמר דויד. "אני מתכוון לאלברט. הוא אמר לנו את הצופן! אנחנו עומדים להיות עשירים! הצופן יוביל אותנו למציאת הרבה כסף!"
"אני לא שמעתי שום דבר במילים שלו." אמר אותו אחד מהאנשים בשחור. כול שאר מחברי הקבוצה עמדו דוממים, בלי לירות, סימן שהם מקשיבים היטב.
"אני הבנתי." ענה דויד. "הבנתי את הצופן מהדברים שלו. עם תשתפו איתנו פעולה תזכו בהרבה כסף."
חברי הקבוצה השחורה היססו. אבל אי אפשר להתעלם מהפיתוי… לבסוף, אחד אחרי השני, הם נענו בחיוב. דויד חייך חיוך רחב. לא כול יום ניצלים ממוות בטוח. "עכשיו," אמר "להרים נשק."
חברי הקבוצה בלבן התחילו לאסוף את נשקיהם. "עצרו!" ציווה אחד מהאנשים בשחור. "שלא תעזו להרים את נשקיכם."
"אתה רוצה את הכסף או לא?" שאל דויד, שכבר הספיק לאסוף את שני אקדחיו.
"עם רק תעזו להרים את הנשק, נירה בכולכם!"
מאוחר מידיי. חברי הקבוצה בלבן הספיקו להרים את נשקיהם ולכוון אותם לכיוון כול חברי קבוצה בשחור. עמדת שוויון מושלמת. כול אחד מכוון נשק, ואל כול אחד מכוון נשק.
"לתקוף!" אמר דויד, וכול חברי הקבוצה ירו בתיאום לפני שהקבוצה בשחור הספיקו לזוז.
הפסגה הלבנה והקפואה של ההר נצבעה באדום.
"מה עכשיו?" שאל מישהו. "הולכים לפי הצופן?"
"לא." ענה דויד. "הצופן היה רק המצאה. משהו שהמצאתי תוך כדי דיבור. הייתי צריך משהו שיגרום להם לסמוך עלינו, לחשוב שאנחנו משתפים איתם פעולה, משהו שימנע מהם להרוג אותנו מיידית כשאנחנו מרימים את הנשקים."
"איך אנחנו יורדים מכאן?" שאל מישהו אחר והסתכל במורד ההר.
עוד מישהו הצביע על נקודה שחורה רחוק באויר. "אנחנו עולים על המסוק הזה."


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך