הרפתקאות עידו כהן ופרופסור יחזקאל 1- בעקבות הדרוזי הנעלם

פרולוג

חזרתי מחופשה וישנתי בזמן שהטלפון צלצל, זה היה הקפטן רוטשילד: ״נמצא מכתב כופר בעוספיא, תקום, תעלה על המצלמה ובוא, אשלח לך את הכתובת באס.אמ.אס״. ניתקתי את הטלפון והתקשרתי לפרופ׳ יחזקאל, חברי הותיק: ״אני בא, תתארגן, יש תיק בעוספיא.״

פרק 1-שברי זכוכית.

כשהגעתי לעוספיא, מצאתי זירת פשע כמו בספרי ״שרלוק הולמס״ המפורסמים, מסמכים פזורים בכל מקום, מכתב כופר נמצא על המנורת שולחן, ושברי זכוכית, הרבה שברי זכוכית.

״לא מצאנו טביעות אצבע על שום דבר,״ אמר קפטן רוטשילד בסיקור של הזירה, ״יש סימני מאבק כאן וכאן,״ הוא מצביע, ״ואני לא מבין למה יש הרבה שברי זכוכית פה.״

״אולי זו שיטת הרוצח, ״ אמרתי, ״הוא מרביץ עם זכוכית, מעלף את הקורבן, וגורר אותו החוצה למכוניתו ונוסע.״

״זו נשמעת לי תאוריה מופרכת למדי,״ אמר יחזקאל.

״לא ממש, אם תסתכלו מקרוב,״ אמרתי בקורבי את מצלמת האייפון שלי אל שברי הזכוכית, ״תראו כתם כמעט בלתי נראה של דם.״

״נשלח את השברים לבדיקה במעבדה, תודה של הגעתך בהתראה קצרה כזו, כהן.״

״זה בסדר, אני חי בשביל לסקור זירות פשע.״

פרק 2-אותיות של עיתונים

״אפשר לראות את מכתב הכופר?״ שאלתי.

״הוא שם, בשמרדף נגד טביעות אצבע.״ ענה לי הקפטן רוטשילד.

הסתכלתי על המכתב, הוא כתוב כמו מכתב כופר סטנדרטי, מאותיות של עיתונים:

״אם אתם רוצים אותו בחזרה, תשלחו לי ארבעה מיליון דולר במזומן ולא מסומנים במשך פרק זמן של חיים בלי אוכל״

״וואו, הוא די מקצועי, חוץ מ…״

״חוץ ממה?״ שאל אותי יחזקאל.

״מצאתי פה טביעת אצבע, תשלחו את זה למעבדה.״

״בטיפול״, אמר השליח המשטרתי.

קיבלתי שיחת טלפון מהמעבדה, ״קיבלנו את זה ומצאו טביעה של איש דרוזי בשם אחמד אלקלי, כנראה הנחטף.״ דווח מאור, המדען.

״הוא מכריח את הנחטפים לכתוב מכתבי כופר בשבילו?״ חשבתי לעצמי.

״טוב, תודה לך עידו, נמשיך מכאן״. אמר רוטשילד.

״אוקיי, אמשיך מהבית, שלחו לי תמונות.״ אמרתי חזרה.

״בסדר״.

חזרתי הביתה ומצאתי את הקבצים במייל, היו שם סרטונים, כנראה של מצלמות אבטחה, סרקתי את הסרט ומצאתי את הפנים של החוטף לפני שהוא הרס את המצלמה. ישר התקשרתי לקפטן רוטשילד: ״מבזק חדשות,״

״מה?״

״מצאתי את הפנים של החוטף״.

שלחתי לקפטן את התמונה והוא העביר למעבדה.

פרק 3-זה קרה שוב

כמה ימים אחרי, קיבלתי עוד שיחה מהקפטן:״נמצא עוד מכתב כופר, הפעם בדלית אל-כרמל, עשוי מאותיות של עיתונים, ושוב אותה זירת פשע, עם שברי זכוכית והמכתב על מנורת שולחן.״

״לא מפתיע, כנראה זו שיטת הפעולה שלו, מה עם טביעות אצבע על המכתב עצמו?״

״מוזר, זה באותו מקום, אך טביעת אצבע אחרת, כנראה של הנחטף השני.״

הפעם אמרתי זאת בקול: ״הוא מכריח את הנחטפים לכתוב מכתבי כופר בשבילו?״

״כנראה, אדבר איתך בהמשך, אין צורך שתגיע, תהיה מחובר אל התמונות והסרטונים כל הזמן.״

״תודה, קפטן.״ אמרתי.

פרק 4-הכל מתחבר פתאום

ניסיתי לברר מה משותף בין החטופים, שניהם היו שייח׳ים* חשובים של הכפר, והיו הכי אמידים בכפר.

כששקעתי בחומר, מי שהוציא אותי היה פרופ׳ יחזקאל: ״מצאנו את אחמד.״ ״הוא חי?״ שאלתי,

״לא, גופתו נמצאה על החוף באחת עשרה בבוקר, התקשרו אלינו והגענו, בוא עכשיו לחוף תל-ברוך״.

כשהגעתי, מצאתי את גופתו חצי קבורה בחול, והבחנתי בעוד משהו בכיסו, היה לו אקדח בכיס. מיד קראתי לרוטשילד שיבדוק את האקדח: ״אקדח זול, כנראה הוא התאבד.״

״הכול מתחבר פתאום!״ קראתי בקול, ״החוטף הוא אחמד אלקלי! הוא כתב את מכתב הכופר, ולכן מצאנו את טביעת האצבע שלו על המכתב כופר! הוא שבר כוס על הרצפה בשביל להראות כאילו עילפו אותו, נסע למחבואו, חטף את הנחטף השני, כלא אותו והתאבד כדי שלא יחשדו!״ הכל התחבר, חשבתי.

״אבל איך נמצא את השני?״

״חפשו עליו,איכשהו הוא זכר את הכתובת עם סימן או משהו, אולי חפשו בטלפון שלו.״

״רק עכשיו ניתחתי את הטביעה השניה״, התקשר אליי מאור, ״זה של אדם בשם מחמוד אלקלי, אח של אחמד.״

״יש פריצת דרך בתיק, מצאנו את החוטף, זה אלקלי, כמה זמן אדם יכול לשרוד בלי לאכול?״

״עד עשרה ימים, למה?״

״כמה זמן עבר מאז דלית אל-כרמל?״

״שבוע, למה?״

ניתקתי לו, קצת בגסות, ואמרתי לרוטשילד: ״יש לנו שלושה ימים למצוא את מחמוד, או שלא נמצא אותו בכלל.״

פרק 5-מחמוד אלקלי

״חיפשו בכל עוספיא ודלית אל-כרמל״, בישר הקפטן למשפחת אלקלי, אך לא הקשבתי לשאר, כי מחמוד הטריד אותי במחשבותיי. ״יש לנו את הכתובת!״ מתנשף מאור כשרץ מהמעבדה בהתלהבות.

״יופי, שלח לשם ניידות וחלצו את מחמוד.״

זהו, הכל נגמר, חשבתי לעצמי. הכל נגמר, מחמוד ניצל, אחמד מת, ולמה אחמד חטף את אחיו הוא תעלומה שאשאיר למאור.

כעבור שבועיים, מחמוד חזר הביתה, והתיק נסגר, אך יש לי תחושה שעוד הרבה הולך לקרות בשירותי כחוקר משטרה במשטרת ישראל