הרצח בגדת נהר ההדסון- ב'
זה היה קליע רגיל למדי, באורך של אקדח ממוצע, למרות שהעיוות שלו גרם למיס למון להסיק שהוא גדול מזה. היא הניחה את הקליע על השולחן ועטפה את עצמה במעיל.
היא יצאה אל הרחוב הגשום וטענה את האקדח שלה (שהחזיקה ברישיון כמובן).
אחד מעובדי המשטרה חלף על פניה, הוא הסיר את כובעו וחייך אליה. זה היה מוזר למדי. היא לא הייתה רגילה לתשומת לב רבה משוטרים.
מיס למון נעמדה על המדרכה לצד זירת הפשע, למזלה הוא לא התרחש רחוק מדי ממשרדה; היא התכופפה כדי לבחון את שובל הדם, טיפות נגררות כלפי מעלה, לכיוון המלון.
"אני מקווה שעלית על משהו," אמרה מישהי מאחוריה, גברת אגון. היא הייתה יפה, בעלת פני תווי
עדינים. "הוא היה בן-אדם מקסים."
"אני בטוחה," השיבה הבלשית.
הנרצח נחבט איכשהו, לכיוון המלון, כשהראש שלו מופנה אל הכביש… כנראה שהייתה שעת לילה. מתי שאף איש אינו מסתכל…
14 באוקטובר- המלון סטארט
"את אומרת לי שבת הזוג שלו ומר אגון התארחו כאן למשך שבוע ימים?"
גברת פייפר: בעלת המלון, הרצינה. "כן."
"ואת לא דיברת עם מר אגון או שוחחת עימו?"
"לא היה בינינו אף קשר."
מיס למון הנהנה. "ומתי שהיו צריכים לשלם? הוא שילם?"
"לא את הסכום המלא," העידה גברת פייפר, גבותיה התקמרו. "התווכחנו, אבל אין בכוונתי לשים קץ לחייו של אדם רק בגלל מעשה שטות. אני לא אדם כזה."
"ובכן, תם זמן השאלות."
גברת פייפר הסתלקה משם בלחיים קפוצות
"הבלשית למון?" גברת אגון חייכה אליה, מנופפת בידה. "המזוודות שלנו נשלחו לבדיקה ביטחונית, אולי תמצאי משהו, הן עדיין בתוך המלון לצערי: המשטרה לא הסכימה לתת לי אותן."
מיס למון הנהנה ולחשה מילת תודה ועידוד באוזנה של גברת אגון הנחמדה.
היא לחצה על כפתור המעלית שנפתחה, היו בתוכה שני כפתורים, ק' (קומת קרקע) והמספר 1. הבלשית למון לחצה על הכפתור המוביל לקומה אחד. והמעלית החלה לעלות.
תגובות (7)
ממש טוב מחכה לחלק הבא
יואאווווו אחד הסיפורים שלךךךךךך
את כותבת מאוד יפה. מצפה להמשיך
סיפור נהדר, הייתי מעדיפה שהפרקים יהיו אולי קצת יותר ארוכים אבל בסך הכל זה מעולה :)
תמשיכי ^-^
סיפור מדהים והפרק עוד יותר! אני אשמח לראות את ההמשך ולקרוא אותו כמובן ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! ! !
וואו סיפור מדהים , ומחכה להמשך. תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי
מדרגת לחמש.
מתי את ממשחכה???????
את כותבת ממש מדהים והרעיון עצמו מדהים