ירח מלא פרק 3 – פנים חדשות .

הופרדנו רוז לחדר אחד ואני לחדר אחר היא לאזור בני גילה ואני לאזור בני ה-16 , עצרנו בפתח הדלת
" הייתה בקשה מיוחדת ממשהי שכנראה מכירה אותך היא התעקשה עלייך " אני מביטה בגברת הזקנה
" זוהי בטח טעות " אני ממש עייפה אין לי כוח לכלום אני רוצה כבר לשקוע בכר .
הדלת נפתחת אני צועדת צעד אחד פנימה אני רואה מישהי בעלת שיער חום ארוך ומתולתל שמתבהר באור הירח " חיכיתי לך " אומרת הילדה ומסתובבת היה מוכר לי " דניאלה ?! " אני המומה לא ראיתי אותך שנים " דודה " היא מחייכת וקופצת עליי לחיבוק .
האומנם אני בבית יתומים אבל סוף סוף פנים מוכרות ועוד דודה שלא ראיתי שנים " אז אנחנו לבד בחדר ?"
אני מסתכלת מסביב אבל רואה עוד מיטה " לא יש כאן את נינה את ממש תחבבי אותה אבל עד שהיא תחזור בואי נשב " היא מסמנת לי מיטה מסודרת שכנראה הולכת להיות שלי , " אז זה נכון מה ששמעתי ? מהזקנה ? " היא מביטה בי בעיניה הגדולות " הזקנה ?!" אני שואלת כדי להבין במי מדובר "לורן , גברת לורן אבל אנחנו קוראים לה הזקנה היא ממש נחמדה " אני מחייכת עוד דמות חדשה שנכנסה לחיי " אז זה נכון שאמא שלך .." היא לא מסיימת את המשפט " כן היא ..מתה " כואב להגיד את המילים האלה שרק עכשיו מתעקלות במוחי .
"אני מצטערת " דניאלה מחייכת ובדיוק מישהו נכנס זה בן אז זאת לא נינה " היי דני " הוא מחייך לעברה
"היי תכיר זאת ג'מה " היא מציגה אותי אני מחייכת " היי " הוא זורק חצי חיוך לעברי וממשיך אפילו בלי להציג את עצמו " אז אפשר ? " הוא שואל את דניאלה " כן כך אבל זה לא ממני " היא מחייכת לעבר הנער המסתורי ומוציאה מהתיק כמה דפים " שיעורי בית " היא מחייכת אלי והוא יוצא מהחדר .
" טוב אנחנו נבלה כאן הרבה זמן ביחד נשלים פערים מחר בבוקר " אומר דניאלה , אני שמחה שיש לי זמן לנוח אני חושבת לי ומניחה את ראשי על הכר " רגע , לפני שאת נרדמת " אני מפנה את מבטי לדניאלה
" מה ? " אני שואלת " מה אם רוז איפה היא ? " היא שואלת סקרנית ומודאגת יותר מודאגת " היא כאן בבית החדש שלנו " דניאלה מחייכת אחרי שהסרתי כול דאגה מליבה אני מפנה את מבטי אל התקרה ומפליגה במחשבות על העתיד על בית היתומים אבל אני חייבת לנוח .
קמתי מתנשפת , החלומות האלה יכולים להרוג מישהו לחזור לישון אני כבר לא אצליח אבל לפחות זכיתי למיטה שמשקיפה לחלון הנוף כאן…יער מדהים הירח כאן זוהר באור שונה אני בכוכב אחר ?

-המשך יבוא