מגפה פרק 1~ חלק 2

"מתי תלמדי לסגור דלתות סיידי?" שמעתי את אמא שלי מהסלון.
"מצטערת!" אמרתי בעודי מניחה את השקית הכבדה על יד המקרר.
במהירות יצאתי מהמטבח וסגרתי את הדלת ואז הורדתי את הנעליים שלי ושמתי אותם על יד הדלת.
"יש חדשות מריק?" מישהו אמר מאחורי ואני הוצאתי צעקה קטנה.
"איימי! לעזאזל! אל תתגנבי מאחורי אנשים! הבהלת אותי." אמרתי מעוצבנת, "ולא אין שום חדשות, חוץ מהעובדה שריק לא מסוגל לירות באקדח…אם זה מעניין אותך."
"לא ממש." היא אמרה, מחוייכת.
"למה את פה בכלל?" היא פערה את העיניים הכחולות שלה לרווחה. מה כבר שאלתי?
"אני ממש מתנצלת על כך שרציתי לראות החברה הכי טובה שלי. לא ידעתי שאני לא רצויה." נאנחתי.
"את רצוייה תמיד איימי פשוט תהיתי למה את לא מסתגרת בבית, לא שמעת על הגל שמתקרב?" היא הנידה את ראשה, "מ-מה? איזה רמה?!"
"נדמה לי ש-C." היא הביטה בי מבועתת לגמרי.
שמתי יד על הכתף שלה וצחקתי, "נראה שאת נשארת לישון אצלנו איימי." אמרתי והלכתי לסלון, להגיד שלום לאמא שלי.
"היי אמא." היא הסירה את העיניים מהטלויזיה כדי להגיד לי שלום ואז חזרה להסתכל.
"מה בחדשות?"
"רמות C ו-D." אפשר היה לשמוע את הדאגה בקולה.
"אנחנו בצרות?" היא לא אמרה כלום, כנראה לא ידעה את התשובה.
איימי נכנסה לסלון, "אמממ…הלנה, תהיתי אם אני יכולה להישאר לישון אצלכן הלילה, אם זה בסדר?" היא שאלה את אמא שלי.
"כמובן שכן איימי. אני לא מתכוונת אפילו לתת לך לצאת מהדלת עכשיו, זה מסוכן מידי. סיידי, תכיני לאיימי מיטה למעלה." הנהנתי והתכוונתי לעלות במדרות לעבר חדרי השינה כשנשמעה צפירת האזעקה.
"סיידי! הדלתות!" יכלתי לשמוע את אמא שלי רצה לכיוון המטבח להביא את הנשקים.
התנערתי מהפחד ורצתי לדלת הכניסה לחסום אותה כמה שיותר מהר.
אם האזעקה נשמעה סימן שהנגועים חדרו לעיר וזה גם אומר שחובה להתגונן. הייתה קצת המומה, זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה אבל כבר כמה חודשים שיש שקט כך שהייתי די בשוק.
חסמתי את הכניסה והלכתי לדלת האחורית, רק כדי לגלות שאחד מהנגועים נכנס פנימה.
קפאתי על המקום למראה היצור הענקי שהגיח מהדלת. מן חיה ענקית חסרת כל פרווה, בגודל של דוב גריזלי.
היה לי קשה להאמין שהדבר הזה היה פעם אנושי. ואזז היצור קלט אותי במבטו, העיניים היו של בן אדם, גם הפנים הכירו מבנה של גולגולת אנושית אבל זה כבר לא בן אדם, הדבר הזה בעל המבט הקר והפראי כבר לא אנושי.
הוא נהם נהמה מחרישת אוזניים ורץ לעברי. ללא כל יכולת לזוז הסכלתי כיצד הוא מזנק לעברי ומפיל אותי ארצה.
"א-אמא!" צעקתי, ואז הרגשתי כאב חד ברגל הימנית שלי.
היצור מסמר אותי אל הרצפה והרים אחת מהגפיים שלו, עם חמישה טפרים חדים כתער והניף אותם לעברי.
עצמתי את העיניים בפחד, לא יכלתי להיאבק. ואז נשמע קול ירייה ויכלתי להרגיש כיצד אחיזתו של היצור העצום עוזבת אותי.
"סיידי, רוצי!" שמעתי את אמא שלי ובין רגע פתחתי עיניים, החיה חטפה מספר יריות ונהמה לעבר הכיוון שלי.
קמתי מהרצפה ורצתי לעבר אמא שלי, שהייתה מאחורי, מתנשפת.
אמא שלי ירתה ביצור עוד מספר פעמים ולאחר מכן הוא צנח על הרצפה שלנו, מדמם.
"סיידי את בסדר? לא נפגעת נכון?" אמא שלי הביטה בי מודאגת ואני הנהתי.
"אני בסדר אמא, הוא לא הספיק לפגוע בי." אמא שלי חייכה בהקלה, "תעלי למעלה, אני אבוא עוד מעט."
הנהנתי ורצתי למדרגות, הרגל שלי כאבה וידעתי שאני לא לגמרי בסדר, פשוט התפללתי שהוא לא שרט אותי.
הבעיה עם היצורים הללו שהם מתרבים באמצעות שריטה או נשיכה.