מגפה פרק 1~ חלק 3

נכנסתי ישר לחדר האמבטיה ונעלתי את הדלת אחרי. הורדתי את המכנס שלבשתי והסכלתי על הרגל שלי, דיממתי מעט משריטה באורך מספר סנטימטרים.
"פאק!" אמרתי בעודי נכנסת לפאניקה.
הוא שרט אותי! מה אני אמורה לעשות עכשיו?!
ניערתי את הראש שלי ושטפתי את הפצע היטב. אז הוצאתי ערכת עזרה ראשונה מהארון מתחת לכיור וחבשתי את רגלי. אני אצטרך לספר לאמא שנשרטתי…
באותו רגע נשמעה דפיקה על הדלת, "סיידי?" שמעתי את הקול של איימי.
"אני בסדר! את יכולה להביא לי בגדים להחלפה איימי? אני מכוסה בלכלוך." שמעתי את הצעדים של איימי בעודה מתרחקת מהדלת.
הסדרתי את הנשימה שלי כשמעתי דפיקה על הדלת, "דקה!" אמרתי ולבשתי את המכנס הקודם,להסתיר את התחבושת.
פתחתי לאיימי את הדלת ולקחתי ממנה את הבגדים שהיא הביאה.
"את נראת נורא, כאילו ראית רוח." היא צחקה.
"נראה לי הגיוני אם מתחשבים בעובדה שלפני מספר דקות עמדתי למות." בהיתי בה מעוצבנת.
"סליחה." היא השפילה את עינייה והלכה.
נאנחתי והחלפתי בגדים במהירות. חשבתי מה לעשות עם המכנס שלי, היה בו קרע בעקבות השריטה שקיבלתי.
החלטתי להחביא אותו ולזרוק אותו לפח מאוחר יותר.
יצאתי מהשירותים והלכתי לחדר שלי. כשנכנסתי ראיתי שאיימי יושבת על מיטה שלי ובוהה ברצפה.
"את בסדר?" היא קלטה אותי והתחרפנה לגמרי.
"אההה! סיידי! הבהלת אותי!" התחלתי לצחוק כמו מטורפת.
"מגיע לך על כך שהבהלת אותי מקודם. בכל מקרה למה הסתכלת על הרצפה?" היא חייכה חיוך מבויש, "חשבתי, בעיקר על אח שלי אני מניחה. אני תוהה אם הוא בסדר…" היה לה מבט עצוב בעיניים.
"אני בטוחה שהוא ישרוד, הוא אדם חזק איימי." החיוך נעלם לגמרי מפניה, "גם אבא שלך היה אדם חזק סייד אבל…" היא עצרה ברגע שהבינה מה היא אומרת.
"אני כל כך מצטער-" קטעתי אותה באמצע, "זה בסדר איימי, פשוט אל תדברי על זה." היא הנהנה.
"את בסדר, את נראת חיוורת." גלגלתי עיניים.
"טוב כמו שאמרתי לך לא מזמן, הותקפתי. אבל אני בסדר." היא חייכה בהקלה.
אני חייבת לומר שהרגשתי פחות או יותר בסדר, הפצע עדיין כאב לי אבל לא היה משהו חוץ מזה. התחלתי לתהות מתי אני אתחיל להשתנות, לא רציתי להפוך להיות נגועה אבל אני לא שמעתי על אדם אחד שלא השתנה אם נפגע, המחשבה על מה יכול לקרות הפחידה אותי. אני אצטרך לספר לאמא שלי, לפני שיהיה מאוחר מידי.
"סיידי, איימי רדו למטה!" יכלתי לשמוע את הקול של אמא של איימי קוראת לנו. מה?
"מה אמא שלי עושה פה?!" איימי קמה מהמיטה בהפתעה ורצה מהחדר.
שמתי את הבגדים שלי בפינה נידחת בחדר והלכתי לסלון.
ראיתי את אמא שלי, אמא של איימי ואת השכנים שלנו מצטופפים יחד בסלון הקטן. כולם צעקו ודיברו בקול רם:
"הבנות יהיו הרבה יותר מוגנות שם!" אמר אחד השכנים.
"אתה משוגע? אני לא שולחת את הילדה שלי מכאן! האזור שורץ יצורים!" אמא שלי צעקה עליו, עם הבעה כועסת על פניה.
"הוא צודק הלנה, החומות של העיר לא יכולות להגן עליהן. שם הם ילמדו כיצד להילחם ויש להן הרבה יותר סיכויים לשרוד." אמא של איימי ניסתה להרגיע את אמא שלי.
"מה קורה כאן?" שאלתי את ההמון בסלון שלי, שעד כה לא נראה שהם הבחינו בי.
"שולחים אותנו למחנה אימונים." אמרה איימי, מתרגשת.
"מחנה אימונים?" הסתכלתי על איימי בהפתעה ואז העברתי את מבטי לאמא שלי.