מה שאסור, מושך. פרק שלישי.

אני מרגישה כאן כלואה.
אני מרגישה שאין לי חופש ביטוי.
הכל צריך לעשות בשקט, שאף אחד לא ישמע.
הכל צריך לעשות בעדינות.
אסור לטרוק דלת מתוך עצבים.
אסור אסור אסור !!
מה מותר כאן בכלל?
"הכל בסדר ג'סמין?" לאה שאלה אותי . (המדריכה)
"לא, הכל לא בסדר"
השתדלתי שלא לצעוק.
"מה קרה? למה טרקת את הדלת?"
"שום דבר לא קרה"
אני לא רוצה לספר.
"נו, ג'סמין , את יכולה לספר לי הכל."
החלטתי לשתוק.
"ג'סמין? את איתי?"
כן אני איתך.
אבל אני רוצה להגיד לך.
אני לא רוצה לספר כי אז אני יתחיל לצעוק ולהשתגע.
"ג'סמין?"
ג'סמין תחזיקי את עצמך.
"ג'סמין את איתי? את מתווכנת לספר לי?"
לא אני לא מתכוונת לספר לך, סתמי.
מזל שיש לי את המחשבות שלי.
שאף אחד לא יכול לשמוע, הן רק שלי .
"ג'סמין ?!"
שמעתי כעס בטון שלה.
פתאום משום מקום זה בא, צרחתי עליה "אני לא רוצה לספר לך !" ונתתי לה סטירה.
הם רצים לכאן , השומרים.
הם מנסים לאזוק אותי וכמובן מצליחים.
לאן הם הולכים להוביל אותי?