סוד ההשתלטות – פרק 1 – יום מוזר חלק א'

"ביי אמא!" אמר רן כשירד בריצה מהדרגות. הוא נכנס למטבח כדי להכניס כמה דברים לתיקו ובינהם: ארנק, אוכל, כמה ספרי לימוד קלמר ובקבוק שתייה. הוא נשק לאימו על לחיה, ליטף את אחותו הקטנה נטלי ופרע את שערה הבלונדיני.
"אל תאכזב אותי, במיוחד לא במבחן ידע ועוד ביום הולדתך!" צעקה אימו של רן שיצא מהמטבח ונכנס לסלון. הוא התיישב על ספת העור הלבנה ונעל את נעלי האולסטארס השחורות שלו. הוא לבש טי שירט שחורה, ז'קט עור שחור וג'ינס כחול כהה עם קרעים. הוא הרים את כובע הז'קט, לקח את התיק ויצא מביתו בריצה. התחיל לרדת גשם וכל צעד קטן שעשה השפריץ יותר מים מקודמו. הוא הסתכל בשעון הלבן שלו, זו הייתה המתנה היחידה (ועוד אחת) שאביו השאיר לו. המספרים היו כתובים ביוונית והיו שם רק את המספרים שלוש, תשע, שש ואחת עשרה. המחוגים היו כסופים ועליהם היו סלילי זהב קטנים. הוא לא ידע אם זהב וכסף אמיתיים והוא גם לא רצה לבדוק. הוא בא לחצות במעבר החצייה של הכיכר הגדולה, הוא הניח את כף רגלו על מעבר החצייה ואז באה מכונית ודרסה את כף רגלו. רן לא ייחס לזה חשיבות רבה למרות שכאב לו מאוד. המכונית הסתובבה בכיכר אל עבר מעבר החצייה השני שבו רן התחיל לחצות המכונית עצרה וכך גם רן. הוא ניסה לבדוק את פניו של האיש שדרס אותו אבל המחסום השמש הסתיר את פניו. הוא צפר ואז רן המשיך לרוץ. ברק סגול הופיע בשמים השחורים ואז נשמע רעם. הוא הסתכל שוב בשעונו: 8:40. 'השער בטח נסגר', חשב רן. הוא היה בדיוק קילומטר מבית הספר הוא צריך לעבור את תחנת האוטובוס, לפנות ימינה ואז מגיעים לשביל הגישה של בית הספר.
'אני כל כך הולך למנהל היום, שוב!' חשב לעצמו רן בכעס.
*******************************************************************************************************
כשהגיע לבית הספר השעה הייתה כבר תשע, ורגלו של רן הייתה ספוגה דם. כפי שציפה השער היה נעול ואי אפשר היה לתפב עליו כי זה היה שער בטון בגובה שלוש מטר. הוא נפתח לצדדים על מסילה כמו של רכבת. המנעול היה קטן ומיוחד במינו. 'רק רגע,' חשב רן. הוא הוציא את המתנה השנייה שאביו השאיר לו אחרי שברח. מפתח שמתאים את עצמו לכל מנעול כלשהו. הוא הצמיד את המפתח לחור המנעול והמפתח נעשה קטן יותר. הוא הכניס אותו לחור המנעול והשער נפתח בחריקה כבדה. הוא הוציא מתיקו את הכרטיס שנראה כמו כרטיס ספרייה אבל בעצם הוא היה המפתח להכל. תבינו הבית ספר של רן הוא הכי מתוחכם בעולם כולו הכל עובד על תג זיהוי. מכונת משקאות, מכונת חטיפים ועוד. הוא נכנס לשביל הגישה הפנימי של בית ספר והגיע לדלת האוטומטית. הוא העביר את הכרטיס במה שנראה כמו כספומט. מסך ירוק משובץ הופיע. רן שם את ידו על המסך והדלת נפתחה.
"שוב רן?" שאלה המזכירה ליאת. הוא פנה לדלפקים שמצד ימין. ליאת הייתה אישה מבוגרת בת שישים ושבע. שערה היה שחור והיו לה משקפיים שחורים עבים.
"פשוט תרשמי אותי." אמר בחוסר רצון רן.
"בטח, סיבת האיחור?" שאלה.
"אין."
"טוב." אמרה. היא הקליה משהו במחשב הטאץ' ולבסוף החזירה לרן את הכרטיס. רן התקדם לעבר גרמי המדרגות. "אה רן," אמרה ליאת. הוא הסתובב וניגש לדלפקים.
"יום הולדת שמח!" אמרה והושיטה לו חבילה עטופה נייר חום. "תודה." השיב וברח.
הוא פנה לגרמי המדרגות. היו שלושה. כיתות ט', כיתות י' וכיתות אוניברסיטה. מוזר לא?
הוא עלה בגרם המדרגות פנה לכיתתו והעביר את הכרטיס בחור מיוחד לכרטיס כמו במלונות.
הדלת לא נפתחה. הוא ניסה לדפוק אליה אבל אף אחד לא שם לב. הטלפון שלו רעד בכיסו. אור. "הלו?" שאל רן.
"רן! תודה לאל שאני תופס אותך!" אמר בהתרגשות,"אני לא מצליח להיכנס לכיתה ועכשיו אני מחוצה לה תוכל לפתוח לי?"
"זה לא הגיוני!" אמר רן.
"מה לא הגיוני?"
"אני מחוץ לכיתה והכרטיס לא עובד לי."
"גם לי!" צעק אור מבעד לטלפון.
"אבל, אני לא רואה אותך!"