חתולת ספרים
אני תוהה אם להפוך את הרעיון שצץ בראשי (לא כולו כתוב פה) לסיפור בהמשכים. נראה.

עדיין חסר שם.

חתולת ספרים 30/11/2013 727 צפיות תגובה אחת
אני תוהה אם להפוך את הרעיון שצץ בראשי (לא כולו כתוב פה) לסיפור בהמשכים. נראה.

צעדיי הקצובים תופפו בעצבנות. מונית צפצפה לי. המולה. קולות של אנשים מתערבבים עם מנוע מכונית, ומוזיקה רחוקה מתנגנת. זהו זה. הגעתי. אני בעיר הגדולה. בין מיליוני אנשים, אבל עדיין, לגמרי לבד.

זאת הפעם הראשונה שלי. פה, אני מתכוונת. אם אני אומר לאיש מהעיר הזו שבאתי ממקום אחר, הוא לא יאמין לי. הם, חושבים שהם והעיר המטופשת שלהם זה מרכז העולם. טוב, כשחושבים על זה, זה נכון.

אני שונה. חשבתי בליבי. מבלי משים, ישרתי את הקפלים בשמלתי הארוכה. אני שונאת שמלות ארוכות, אבל היא, הפעם, נועדה כדי להסתיר משהו.

ראיתי תמונה של הים. פשוט צצה מהזיכרון. אוי, מה הייתי נותנת כדי לחזור לשם.

צעדתי בתוך שלולית. מגפיי נרטבו כליל. עיקמתי את פרצופי בחרדה – זה עבר את המגפיים וחדר למתחת? האם כבבר השתנתי? המים כבר השפיעו? אם כן, זה הסוף שלי. נשכתי את שפתיי. לפי תגובת האנשים – התעלמות מוחלטת, נראה שעברתי הפעם בשלום. אנחת רווחה השתחררה מפי. אילו רק הם היו יודעים…


תגובות (1)

עדיין חסר שם. ותגובות.
אני כותבת לעצמי תגובה כי זה מעציב אותי לראות את המספר אפס איפה שאמורות להיות תגובות. ):

30/11/2013 05:14
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך