עולם שחור – פרק 2

אורורה ישבה מול החלון בעצב. היא שאלה: "אפשר לפחות להגיד לאבא להתראות?" ג'סטיק נאנחה ואמרה: "בסדר, אבל.. מהר!" אורורה ירדה במדרגות, היא ראתה את אבא שלה בחדר שלו, עומד מול השולחן עבודה שלו ומתעצבן על הדפים. היא נכנסה בשקט, ואמרה: "א..אבא…" הוא הסתובב אליה, האישונים שלו היו אדומים, היא לא ידעה מה לעשות כשזה קורה. "אבא… הכל בסדר?" היא שאלה, קצת מפוחדת. הוא היה עצבני מאוד. הוא אמר: "תלכי כבר עם אמא שלך. את לא רוצה לראות את מה שהולך להיות פה." "אבל… רק רציתי להגיד לך להתראות." היא אמרה בשקט. "את לא מבינה שאת צריכה ללכת?! את תיפגעי!" הוא צעק. אורורה התקשתה להבין למה. הקופסא הזהובה שהוא הביא רעדה. הוא הסתכל עליה בעצבים, ואמר: "בסדר!" הוא דחף אותה בכעס על הקיר, הוציא מהמעיל שלו גלולה קטנה כזאת וזרק אותה על הרצפה, עשן סמיך יצא מהחדר, הראייה של אורורה התערפלה, היא השתעלה הרבה ופשוט צרחה מבהלה. ג'סטיק ורומאן הגיעו בבהלה יחד עם כל צוות הארמון. "הם הרימו את אורורה ההמומה מהרצפה, והניחו אותה על ספה. אחרי כמה דקות היא חזרה לעצמה. היא הלכה לחדר העבודה של אבא שלה שבו העשן כבר התפוגג, והסתכלה סביב… הוא לא היה שם, וגם לא השאיר סימן, או את הקופסא המוזהבת. רק שרשרת שעליה יש תליון כסוף בצורת מפתח. אורורה דחפה את השרשרת לכיס שלה כדי שתישאר לה מזכרת ממנו, והלכה משם. היא עלתה לחדר שלה, רומאן נכנס לשם. "את הולכת? באמת הולכת?" הוא שאל. אורורה הנהנה. "אני באמת לא רוצה. אבל כולם ביקשו להשמיד אותנו אתמול." הוא עמד לידה. "אנחנו לא רוצים שתלכי. אני יגן עלייך. על כולכם." הוא אמר. אורורה הסתובבה, הם היו ממש קרובים, אם מישהו מהם היה עושה חצי צעד הם היו מתנשקים.. הם באו לעצום את העיניים, אבל אורורה מיד התרחקה, מסמיקה. היא לקחה את המזוודה שלה וירדה למטה, היא חיכתה לאמא שלה. "איפה אלרי?" שאלה ג'סטיק את אורורה. אורורה ענתה: "הוא… נעלם…." "ולמה לא אמרת כלום?" שאלה ג'סטיק בחדות. אורורה ענתה: "לא רציתי לעצבן אותך." ג'סטיק גלגלה עיניים, ואמרה: "אני לא רוצה להתעסק בזה עכשיו. בגללו אנחנו צריכות לברוח מהממלכה שלנו. בואי נלך." "חכו! אתן לא תלכו לשום מקום. אני רוצה לבוא אתכן." אמר רומאן. אורורה אמרה: "אתה לא צריך. אמרתי לך." ג'סטיק אמרה: "רומאן, זה נחמד, אבל לא ארזת." "כן ארזתי. אם תגידו לא וגם אם תגידו כן, אני בא ללוות אותכן, אתן עלולות להיפגע." הוא אמר בעקשנות ג'סטיק נאנחה בעצבים. היא אמרה: "תמהר." במהירות הוא הלך לחדרו בארמון וחזר עם שתי מזוודות. ג'סטיק הביאה לאורורה ולעצמה רעלה כדי שלא ישימו לב, והיא נתנה לרומאן כובע שחור שהסתיר את פניו. "שמעת על משפחת המלוכה האגואיסטית הזו? בזבזו את כל העושר שלנו, רק בשביל קופסא ומפתח צרופים זהב. ועכשיו, לא קונים ממני כלום." אמר אחד האיכרים. כשאורורה שמעה אותם, עלו לה דמעות בעיניים. היא ניגבה אותן, ועקבה אחרי ג'סטיק. "הרעלה הזאת עוד מעט נופלת לי…." אמרה ג'סטיק וסידרה באי נוחות את הרעלה כדי שלא תיפול. הכיכר שהלכו בהם התמלא ביותר ויותר אנשים. ופתאום, ג'סטיק נפלה. כל המבטים הופנו אליה. הרעלה נפלה, וחשפה את ראשה של ג'סטיק. באותם רגעים ראשונים, לא ראו את פניה, אבל כשהיא הסתכלה על אורורה… כולם התחילו לצעוק בוז. "הנה האישה ששדדה אותנו! תשרפו אותה בחיים!" צעק אחד הערפדים. ג'סטיק אמרה בבהלה לרומאן: "קח את אורורה, תגן עליה !" רומאן מהר דחף את אורורה מהצד כשהיא בידיו, לפני שכולם תפסו את ג'סטיק. הם גררו אותה לאמצע הכיכר, חבטו בה וזרקו עליה אבנים. שני גברים החזיקו את ג'סטיק, ועוד גבר החזיק בידו מצית וחבל. ג'סטיק התחננה: "אל תעשו את זה!" הם הניחו קצה אחד של החבל על העמוד המכופף הגבוה שעמד שם, ותלו את ג'סטיק. הם התעללו בגופתה, ואז שרפו אותה. "א………………..מא…………………….." אורורה אמרה בהלם. היא התחילה לבכות, אבל היא לא צרחה, היא לא יכלה למשוך תשומת לב, שלא תמות גם היא. אורורה קפאה במקום. היא רעדה קצת. רומאן שם את ידיו סביב לגוף שלה, הוא והיא התחילו לבכות. היא ראתה את אמא שלה נרצחת למול עיניה…… "בואי נמצא מקום לישון בו בלילה." אמר רומאן וניגב את הדמעות שלו ושלה. הוא לקח אותה למלון דירות זול. הוא מהר השכיר דירה, הוא שילם על הדירה בכסף שקיבל מג'סטיק, והם נכנסו לדירתם. "אורורה זרקה את עצמה על הספה שהייתה שם, דחפה את הראש שלה לכרית ובכתה. "אורורה…… יהיה בסדר, את לא צריכה לבכות. גם כשההורים שלי נהרגו אני חשבתי שהחיים שלי נגמרים.. אבל אני יודע שיהיה בסדר." אמר רומאן. "לא זה לא! לך יש חיים של מזל. לא אכפת לי שהייתי נסיכה כל כך הרבה זמן, האהבה היחידה שקיבלתי הייתה מאמא שלי ועכשיו גם זה הלך!" "יהיה בסדר…" אמר רומאן. הוא חיבק את אורורה. היא סגרה את עצמה בחדר, ובערב נרדמה מרוב בכי. באחת עשרה בלילה, רומאן נשכב לידה בחדר השינה היחיד שלהם, ושם את ידו מסביבה. היא התעוררה, אבל לא נבהלה. היא החזיקה את היד שלו.