עיר הרפאים- 1; דגם 106'

בעוד המכונית השחורה נוסעת, ליה קטסל יוצאת ממנה. באלגנטיות וחינניות. לבושה היא מכנס בצבע חאקי וחולצת טריקו לבנה. היא הוציאה מנרתיק כסוף משקפיים שחורות והניחה על עיניה. לוחצת ועוזבת לסירוגין על כפתור שיצלם את זירת האירוע. היא נכנסה אל מעבר לקווים האדומים של המשטרה מראה לכל השואל את תגה האפור.
\"תעדכן אותי,\" היא הניחה יד על קן, ג\'ינג\'י כבן שלושים. חוקר פלילי. אך משום מה קידמו אותו לדרגת שטח אז מוציאים את הערפד החיוור הזה ל\"אור השמש\" (אם אפשר היה לקרוא לאפלה שאפפה את הערים כבד שנה וחצי בערך, אור שמש). לזירה. ממנו הוא כל-כך מפחד. למגע ידה על כתפו הוא נבהל קצת, שופך קפוצ\'ינו על חולצתה של ליה ומכתים אותה. \"תודה על זה,\" מחייכת בציניות.
\"חמישה משותקים, שלושה מבהלה, אינם מסוגלים לדבר והאחרים מאקדח הלם. היא משנה את כלי הנשק שלה לחמים, זה מסוכן.\"
\"לא היא לא,\" היא אמרה מבחינה בדלת שחרוטה עליה האות אם (M). היא התקרבה וסרקה את הכתובת בעזרת צמיד הכסף שלה.
\"פנדורה 2016? את ישנה, למה את לא יכולה להשיג \'106 כמו כולם?\" שאל אותה במראה הקמעות השחוקים וכמוהם הצמיד שבקושי עובד.
\"כי אני מרוצה ממנו,\" שיקרה לו במצח נחושה. \"גרזן, להב שנת 56\\\'. אז היא משנה את כל הנשק שלה, או לא?\" היא כבר הכירה את כלי הנשק הזה. אם תמיד השתמשה לשסף את הרוגיה. היא פתחה את הדלת הכבדה ובתגובה חריקה עוצמתית נשמעה ולפתע כולם השתטחו על הרצפה חוץ משניהם.
\"בלאד-מייקר,\" הוא הרים את המכשיר, \"הוא מכוון ל-A, זה אומר שרק אנחנו האיי היחידים בסביבה,\"
\"סוג דם A זה סוג נדיר מאז המגפה האדומה.\" הסבירה לו בפעם המאה. היא מיהרה אל מרכז האולם ובו ארבעה אנשים מסודרים בקפידה לאות אם, גופותיהן משוספות. סימני גרירה עזים נראו על הקרקע. כמו תמיד, היא גררה את הגרזן, אך לעולם לא נמצאה.
למה שלא יעקבו אחרי שביל הגרזן? כי הוא אף-פעם לא מוביל לתוצאה הנכונה. הם שוב במבוי סתום.

***

שלוש דפיקות נשמעו בדלת. הוא פתח. נער בגיל העשרה (כמעט לסיומו) לחייו נראה בדלת. לבוש ז\'קט עור שחור, חולצת טי אפורה וג\\\'ינס קרעים כחול. ריח אפטרשייב עלה ממנו. הוא נגע בתספורתו הקצוצה ונכנס.
\"אף-אחד לא ראה אותך, נכון?\" שאל בעל הדירה, דניאל. מכנס טרנינג שחור, שיער חום-דבש משוך בקפידה לצד.
\"ברור שלא,\" ענה לו בחיוך והוריד ממנו את הז\'קט. דירה לא גדולה במיוחד. אין סלון, הכל זה חדר שינה אחד גדול, דלת אחת מובילה לשירותים ולמקלחת והשנייה למטבח מטר על מטר. דניאל לא היה צריך יותר מזה. \"קום, תנעל,\"
\"הווילונות,\"
השניים קמו ועשו מה שהשני ביקש, דניאל את המנעול הזהוב בדלת ובקוד הצמיד שלו, והארי את הווילונות הפרחוניים. הם התיישבו על המיטה הזוגית.
\"אנחנו לוקחים יותר מידי סיכונים,\" מחה הארי.
\"מי ידע, הארי? נעלנו וסגרנו הכל!\" דניאל ענה לו.
\"יחסי מין אסורים מתחת לגיל עשרים ושלוש, במיוחד אם בן-מין זהה.\"
\"הכל יהיה בסדר,\" הוא ענה לו בחיוך מעודד ונישק אותו על שפתיו. הוא התנתק תוך שנייה. הארי התקרב אליו ונישק אותו, נשיקה ארוכה ומלאה תשוקה. ידיו של דניאל מגששות סביב חולצתו האפורה של הארי ומורידות אותו ממנה בעדינות רבה, והם ישר חוזרים לנשיקה. לא מפספסים שנייה אחד מהשני. זוהי בערך הפעם השלישית שהם עושים זאת בסתר והארי עדיין מרגיש כמו בפעם הראשונה. נרגש, זהיר, מלא תשוקה.
דניאל מטפס מעל הארי ופותח בעדינות את כפתור מכנסיו של הארי בעוד האיר, מוריד את חולצתו של דניאל. נשיקתם לא נפסקת לרגע. הם מפשיטים זה את זה בזהירות רבה עד ששניהם נשארים בתחתונים בלבד. הם התנשקו ונגעו זה לזה באיברי המין.
\"אני במקומכם לא הייתי ממשיכה יותר מכאן!\" אישה בעלת מגבעת שחורה וגדולה במיוחד עמדה לפתע על יד דלת המטבח. לא מראה את פניה.
הם הפסיקו מיד את מעשיהם מתבוננים אליה. גלימתה הירוקה משתרכת אחריה וגרזנה המושחז מסגיר אותה.
\"את… אם,\" הצליח דניאל להוציא משפתיו.
\"ככה איך הם קוראים לי כאן? מצחיק. תקראו לי איך שאתם רוצים.\"
\"מה את רוצה ממנו?\" שואל הארי בחשש.
\"בחור ישיר, אני כבר יודעת שיהיה קשה לעבוד איתך.\" היא אומרת בגועל, \"אתם שניכם, הופכים למשרתים שלי ברגע זה, אלא אם כן אתם רוצים להתלות בכיכר העיר על יחסי מין מתחת לגיל, ובטח ובטח שעם אותו בן-מין.\"
\"מה את רוצה שנעשה?\" הארי מנסה למצוא אומץ בקולו.
\"תקשיב לי טוב, דובשנית.\" היא ליקקה את שפתיה המלאות המרוחות באודם בוהק, \"מעכשיו אתה שותק, אלא אם כן הדבר האחרון שתראה זה את פניי צוחקות בעוד אני משספת לך את הגרון ומוציאה ממך את המעיים. אתה,\" היא הצביעה על דניאל באצבע חיוורת, ציפורניה גם הן מרוחות בלק אדום, \"אותך אני אוהבת יותר, אז תקשיב לי מה תעשה…\"
היא תפסה בידו של הארי והרימה את גרזנה, מכוונת אותו לגרונה של הארי. \"אם אתה רוצה שהבן-זוג שלך יחיה, אתה תעשה כל מה שאני אומרת, מובן?\" דמעות עלו בעיניו של דניאל והוא הנהן. \"יופי, הנה שלב ראשון, אתה תהרוג את קן קולפר, בעזרת גרזן שאני אתן לך ותחרוט עליו את האות אם. תעשה את זה והוראות נוספות יגיעו אליך.\" היא יצאה מהדלת הראשית עדיין מכוונת גרזנה אל גרונו של הארי.
\"איך אני אמור אני אמור למצוא אותך? מיז ה קן קולפר? איך אני אמצא אותו? איך אני אהרוג אותו?\" הוא יצא החוצה צועק בכל כוחו, אך היא נעלמה כלא הייתה. יחד עם בן-זוגו האהוב, הארי.
\'כנראה הוא צדק… לא הייתה לנו שום סיבה לעשות זאת,\'
הוא נכנס פנימה, מתוסכל מעצמו.