mikacohen_8
אני מקווה שאהבתם את הפרק, יש 8 פרקים בינתיים אני יעלה אותם שיהיו לי כמה קוראים (:

פרק 1- פנימיית הודסון.

mikacohen_8 03/09/2013 844 צפיות 5 תגובות
אני מקווה שאהבתם את הפרק, יש 8 פרקים בינתיים אני יעלה אותם שיהיו לי כמה קוראים (:

אני רגילה כבר לעוד יום רגיל אבל אני יודעת מספיק זמן שזה לא היום, היום הוא לא רגיל, משהו מוזר הולך לקרות ואני לא בטוחה שאני יודעת מה זה.
"ביי אמא ביי אבא" צעקתי מבעד לחלון בעודי מנופפת להם בידי השמאלית. "סוף סוף הם יצאו לבלות איפשהו, הרבה זמן עבר מאז שהם יצאו בפעם האחרונה." אמרתי לעצמי ונאנחתי בשקט.
למזלי אין לי אחים מעצבנים, כמו לשאר החברים שלי לכן אני משערת איך זה מרגיש שיש עוד מישהו בבית חוץ ממך. "יש לי רעיון איך להעביר את השעמום." קפצתי במקום כמה שניות ואז נרגעתי,
הרמתי את שפורפרת הטלפון האדומה והישנה, שעמדה על השולחן הקטן בקצה המסדרון והתקשרתי לאמא. אך לא היה קול בצד השני, ניתקתי בעדינות והחזרתי את השפורפרת למקומה.
מלמלתי לעצמי שירים וניסיתי להעביר את הזמן בצפייה בערוצי חדשות בטלוויזיה, לבסוף נשכבתי על הספה הלבנה וצנחתי לשינה עמוקה.
התעוררתי בשקט שלמרגלותיי ישן החתול שלי קוצ'י, "איפה אמא? הם היו אמורים לחזור." אמרתי לעצמי בשקט ושפשפתי את עיני, נשמע צלצול בדלת, "בטח זאת אמא," אמרתי ורצתי לפתוח, שפתחתי ניצב מולי קצין בכיר במשטרה.
"שלום.." גמגמתי בשקט, "שלום, כאן גרה משפחת קלויד?" "כן." עניתי בהחלטיות והסתתי את עיני, "את היחידה שגרה כאן?" "כן. מה זה כול השאלות האלה?" שאלתי בעצבנות והזזתי את רגלי במתח. "אני מצטער." הוא אמר בעדינות והניח את ידו על כתפי, העפתי את ידו. "על מה?" שאלתי והצעתי לו להיכנס.
"תפתחי חדשות." הוא אמר בשקט והתיישב על כורסת העור הישנה של אבא, "אוקיי.." גלגלתי את עיני ולחצתי על הכפתור האדום בשלט, "מה כול כך מעניין כאן?" מלמלתי לעצמי בשקט עד ששמעתי את הבשורות, 'זוג נהרג היום בתאונת דרכים בדרך למועדון הריקודים הרדונס שם המשפחה של הזוג היה קלויד.' אמר רוק יארי הקריין בחדשות. כיביתי את הטלוויזיה וזרקתי את השלט על הספה בעצבנות.
"נו ההורים שלי נהרגו מה עכשיו תיקח אותי לפנימייה צבאית?" צעקתי עליו וניגבתי את הדמעות שזלגו בלי הפסק, "מה עוד תעשו לי? לא מספיק לכם?" המשכתי לצעוק והלכתי לחדרי.
הגולגול הרפוי שלי נפרם ושיערי השחור גלש על כתפיי החשופות .
קוצ'י רץ אחרי וילל בעצב מול דלתי, פתחתי לו את הדלת והוא קפץ על מיטתי והתחיל לגרגר עלי, "די קוצ'י, זה רציני עכשיו גרגורי חתול לא יעזרו אתה יודע."
נזכרתי בדברי השוטר, הלכתי לשירותים הניצבים מול חדרי. ושטפתי פנים, שמעתי את דלת ביתי נסגרת. התחלתי לרוץ, טרקתי את הדלת וראיתי את עצמי מחפשת שוטר באמצע הרחוב.
"הנה הוא." אמרתי לעצמי והתחלתי לרוץ, הרגשתי את שיערי עף ברוח, "אתה!" צעקתי והצבעתי לכיוונו, הוא בדיוק חצה רמזור. הוא ראה אותי וחזר אחורה במהרה, "מה קרה?" הוא שאל בתמיהה והחזיק את כתפי. "מה אתה הולך לעשות איתי עכשיו?" שאלתי אותו והתנשפתי קלות מהריצה המהירה.
"יודעת מה? בואי איתי לתחנת משטרה ונראה מה עושים איתך," "אוקי." אמרתי והלכתי צמודה לידו.
ברגע שהגענו הדבר הכי בולט שם זה היה שוטרים שמנים עם שפם. הוא לקח מכשיר אוקי-טוקי ישן כזה כמו שהיה לי שהייתי קטנה.
"קודקוד 1 יש כאן ילדה שהוריה נהרגו בתאונת דרכים, אין לה אחים מה לעשות איתה?" הוא אמר לתוך המכשיר השחור.
לא ניסיתי אפילו להבין מה זה אומר, נשמע קול מהמכשיר "קח אותה לפנימית הודסון." אמר האיש השני דרך המכשיר.
הסתכלתי על השוטר וניסיתי להסביר לו כמה שאני לא רוצה ללכת לפנימייה,
"בסדר אני יסיע אותה לבית שלה שתארוז." אמר השוטר שעמד לידי, "תודה באמת." נאנחתי והסתובבתי במעגלים עד שכאבו לי הרגליים, "אני יסיע אותך לבית שלך תארזי ואני יבוא לאסוף
אותך בשמונה בערב ונסע לפנימיית הודסון." "אוקי." הנסיעה הייתה שקטה, ארזתי 3 מזוודות של בגדים ועוד תיק קטן עם כול מה שדרוש לי ללמידה.
בדיוק בשמונה הוא בא, הוא עזר לי להעמיס את המזוודות האדומות למכונית שלו. נכנסנו לשביל עפר מחצץ, בדרך עם המון צמחיה ועצים, בדרך ראיתי בקתת עץ קטנה, היא הייתה מוזרה וקטנה, מאוד קטנה. שהגענו הוא עזר לי להוריד את המזוודות, אישה נמוכה בעלת שיער בלונדיני קצר ושמלה פרחונית צהובה באה לקבל את פני, "שלום את בוודאי אלכס." היא אמרה בקול צפצפני וסחבה לי את המזוודה.
"אני לא צריכה עזרה." אמרתי בהחלטיות וחטפתי מידיה את המזוודות שלי. "אוקי." היא נאנחה וחיוכה נעלם מפניה, "בואי אחרי אני יראה לך את החדר שלך." "בסדר." נסחבתי אחריה, המסדרון של הפנימיה היה מלא בנרות ובשטיחים אדומים שנפרסו בעדינות על הרצפה.
"חדר 105 מגורי הבנות, יש לך כאן כול מה שאת צריכה ואני מקווה שאת תסתדרי, בקרוב תבוא השותפה שלך לחדר והיא תסביר לך כבר את הכול, על השידה מונחים חוקי בי"ס וזהו אני גרייסי ואני הייתי תלמידה ותיקה, עכשיו אני עוזרת לתלמידים חדשים, עם את צריכה משהו פשוט תתקשרי" היא הצביעה על פתק קטן שעמד על הארון שהוצב ליד מיטתי הנקייה.
פרקתי את המזוודות שלי וסידרתי את הבגדים שלי בארון הקטן שבקושי הספיק לכמות הבגדים הענקית שהבאתי איתי, "סדר היום שלך וזמני היציאה והארוחות כתובים על הדלפק" אמרה גרייסי, היא נופפה לי לשלום ויצאה מהחדר.


תגובות (5)

מממשיכי

03/09/2013 06:48

ממש חמוד,תמשיכי^^

03/09/2013 07:01

תמשיכי

03/09/2013 07:21

את פאקינג צוחקת עליי? גם לחתול ש

03/09/2013 13:12

גם לחתול שלי קוראים קוצ'י!!!!

03/09/2013 13:21
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך