פרק 3- פנימיית הודסון.

קמתי בבוקר מהצלצול של השעון המעורר, "מה השעה?" לחשתי ושפשפתי את עיני, "לוסי?" קראתי, קמתי מהמיטה והחלפתי בגדים. "היא בטח כבר הלכה להתארגן." נאנחתי, נכנסתי למקלחות, שמתי קצת צללית שחורה ועיפרון, פרמתי את הצמה בעדינות ונתתי לתלתלים שנוצרו להתפזר על כתפיי.
התקדמתי לכיוון חדר אוכל, הוא נראה ממש מהודר, לא כמו אתמול.
ראיתי את לוסי והתיישבתי לידה. "איפה היית?" שאלתי ובהיתי בה, "סתם התארגנתי." היא ענתה בעצבנות ולקחה מגש, ואני אחריה. "נראה טעים." לחשתי לעצמי ושמתי ביצה על הצלחת, עשרות סוגי גבינות נפרסו על שולחן חום כהה, "מה לקחת?" שאלתי את עצמי "אני ממליץ לך על עמק." נשמע קול גברי לידי, "הפחדת אותי, ותודה." חייכתי לבחור.
היה לו שיער שחור כהה וצבע עור לבנבן, "אה את בטח החדשה." "כן ויש לי שם, קוראים לי אלכס נעים להכיר." אמרתי והעמסתי ירקות על הצלחת הלבנה, "היי אלכס אני ג'וש." הוא אמר והתיישב לידי, "אני מבין שעשו לך כבר סיור עם הצלחת למצוא את חדר האוכל." הוא אמר ונגס בפרוסת הלחם שלו, "כן לוסי עשתה לי." אמרתי בהחלטיות ומרחתי מעט גבינה על הלחם שלי.
שתי ידיים חלקות חיבקו אותו מאחור, "היי רייצ'ל הכרת כבר את אלכס?" הוא שאל את הנערה שעמדה מאחוריו ונישקה אל לחייו, "לא." היא ענתה והתיישבה לידו. היא באה ללחוץ את ידי אך לא שמתי לב, חייכתי אליה חיוך מאולץ, "באיזה כיתה את?" ג'וש מיהר לשאול והסתכל בשעונו הכסוף, "י'." עניתי והסתכלתי על התקרה שהייתה מהודרת בנברשות לבנות.
"טוב יש לי שיעור אני צריך ללכת היה נעים להכיר אותך אלכס." הוא אמר בזמן שיצא מהאולם, תחושת ריקנות מילאה אותי והרגשתי שאני יחידה באולם, הסתכלתי סביבי ואז הבטתי בשעון השחור שהיה תלוי מולי, "כבר 8:00 אני מאחרת." אמרתי לעצמי ורצתי לשיעור שלי.
"סליחה על האיחור." נכנסתי מתנשפת לשיעור, כמעט אף אחד לא היה שם חוץ ממני ומהמורה, ועוד כמה ילדים שדיברו אחד עם השני, "מוזר…" לחשתי לעצמי והתיישבתי באחד מהמקומות הפנויים, כעבור כמה דקות נכנסו שאר הילדים שהיו צריכים להגיע, כולל לוסי.
"איך זה שהגעתי ב-8:00 ואף אחד לא היה פה?" שאלתי אותה והבטתי בעיניה הירוקות, "ככה זה כאן." היא ענתה והניחה את התיק שלה על גב הכיסא, "אצלי בבי"ס זה לא היה ככה, מי שהיה מאחר היה מקבל עונש נוראי." חייכתי אליה ופתחתי את ספרי ההיסטוריה שגרייסי הביאה לי אתמול.
"אה יפה." היא הוציאה עט מהקלמר שלה וסובבה אותו על אצבעותיה הרזות, מר. רוזן התחיל להקריא לנו על רומיאו ויוליה, סיפור נדוש. "טוב חברים, כפי שאתם רואים רומיאו ויוליה רצו להיות ביחד מה מנע מהם להיות ביחד אבל?" הוא הסתכל על כולם, ודווקא מכול התלמידים הוא בחר אותי.
"אלכס, את יכולה לענות לי על השאלה?" "כן, רומיאו ויוליה הם.." מישהו קטע אותי באמצע, "הוריה של יוליה לא הסכימו לה להיפגש עם רומיאו, בגלל שהייתה יריבות בין המשפחות." ענה בחור שישב מאחורי, "תודה" סימנתי לו עם השפתיים והסתכלתי בחזרה למורה, "כול הכבוד ג'ייסון, אבל ביקשתי מאלכס." הרמתי את ספר ההיסטוריה העבה וניסיתי להחביא את החיוך שלי.
הרגשתי את פעימות הלב שלי מתחזקות, הריאות שלי לא הצליחו לנשוף מספיק אוויר, לא נשמתי וקיבלתי התקף אסתמה. לוסי עזרה לי לקום ולקחה אותי לחדר האחות, האחות נתנה לי משאף וההתקף הפסיק. "גרייסי, את האחות?" שאלתי אותה, "כן." היא חייכה. "זה תמיד קורה לך?" היא שאלה אותי ודחפה את המשאף לאחת המגירות הכחולות שהוצבו לידי, "כן יש לי התקפים כאלה." קמתי, "לא, תשבי עכשיו." "אוקי." גלגלתי את עיני והתיישבתי חזרה על המיטה המתקפלת.
"וההורים שלך, הם יודעים על זה?" היא שאלה והישבה מולי, איך אפשר להישאר אדישה לשאלה כזאת? "ההורים שהיו לי את מתכוונת." אמרתי והזזתי את רגלי בשקט, "מצטערת, לא ידעתי." "זה כלום." עניתי והתחלתי ללכת, "את זוכרת שאם את צריכה משהו את רק צריכה להתקשר נכון?" "כן." עניתי בהחלטיות והלכתי לחדרי, נשכבתי על המיטה שלי והסתכלתי על התמונה שלי ושל הוריי, הרגשתי עצב כזה שלא הרגשתי אפילו שהשוטר אמר לי שהם מתו.
קמתי מהמיטה והבטתי מחוץ לחלון, עצי אורן יבשים הקיפו את חדרי, "איזה נוף, מדהים." גיחכתי וסגרתי את החלון. "אלכס את בסדר?" שמעתי את לוסי נכנסת, "לוסי אני בסדר." עניתי לה וניסיתי להשתחרר מהשאלה, "עוד מעט יש ארוחת צהריים, בואי אני יראה לך את מגורי הבנים, רוצה?" "טוב." הנדתי בראשי והתקדמתי אחריה באיטיות.
לוסי ואני הלכנו במסדרון של מגורי הבנות. הייתה שם תמונה של אישה שעומדת במרפסת ועליה יושב תינוק והוא מחייך. הסתכלתי על הציור ובלי שהתכוונתי חייכתי לתמונה, "אני רואה שאהבת את התמונה." אמרה לוסי והסתכלה אלי. מיד הסתתי את מבטי לעברה. "מה? לא אני לא הסתכלתי לשם." אמרתי ולא הצלחתי להשתלט על כעסי "גם אני אוהבת אותה מאוד." היא חייכה אלי.
ירדנו במדרגות לאחר השיחה הזאת, תמונה מטופשת. הגענו למגורי הבנים, "היי אלכס." קרץ אלי ג'וש, חזרתי אחורה כמה צעדים, "היי ג'וש.." נופפתי לו בידי הימנית וחייכתי, לוסי משכה אותי, "ביי." הוא צחק ונכנס לחדרו, "ביי.." לחשתי והסתכלתי אחורה. "את וג'וש, יש קטע?" שאלה לוסי וחייכה, הסמקתי קצת ואז ניסיתי להסתיר את זה, "לוסי, אני כאן רק יומיים." "צודקת יש לך זמן להכיר בנים אמיתיים."
"מה הוא משעווה?" חייכתי ותקעתי לה מרפק בכתף, "מצחיק, מצחיק." היא הסתכלה עלי ברצינות.
"אלה שירותי הבנים, אל תיכנסי לשם." אמרה לוסי והצביעה על שלט שמצוייר עליו איש, "למה, דווקא יש לי דחף להיכנס לשם." גיחכתי ודחפתי אותה, "טוב צריך לחזור כבר תשע, פספסנו את ארוחת ערב ואת ארוחת צהריים." אמרה לוסי והתחילה לרוץ במעלה המדרגות, ואני אחריה כמו תמיד.