רצח כפול – פרק 1

פרק 1: הבוקר

החדר היה מסודר להפליא אם מתעלמים מהחולצה המכופתרת הלבנה שהייתה שעונה על הכיסא על יד שולחן הכתיבה. אור החל לבצבץ מהחלון הפתוח בחדר הוורוד. במיטה שהוצבה בקפידה אל מול דלת הכניסה ישנה נערה. האור סנוור את עיניה וגרם לך להתעורר. לאט לאט פקחה עיניה, התמתחה קלות והושיטה את ידה לשידת העץ המלא שהייתה ליד המיטה. מעל לספר הקריאה הונח שעון מעורר בצורת ציפור שעל כנפו היה צג עם מספרים. השעון המעורר הראה את השעה 6:57. דנית אהבה להתעורר לפני שצפצוף השעון העיר אותה. היא הרגישה מין תחושת גאווה של היי-אדון-שעון-הצלחתי-לנצח-אותך-ולא-צריך-אותך-בכלל!
היא פתחה את דלת החדר ונכנסה לאמבטיה. על השיש הלבן הונחה כוס בצורת ג'ירפה ובתוכה נמצאו מברשת שינים סגולה כחולה ומשחת שיניים מלבינה. הדבר הראשון שדנית הסתכלה בגבר זה השיניים. היא לא יכלה לסבול היגיינת פה ירודה ושיניים צהובות. בחיים היא לא הייתה יכולה להתנשק אם אחד כזה. היא צחצחה שיניה ושטפה את פניה.
בדרכה חזרה לחדרה הנמצא בקומה השנייה, היא שמעה תיפופי רגליים במדרגות. אביה דיבר בטלפון, הוא כל הזמן בטלפון. היא שנאה את זה. אז נכון שיש לו חברה לנהל ונכון שהוא נמצא בראש הדרגות ושכל החברה על הכתפיים שלו אבל יש לו גם משפחה שהוא צריך לדאוג לה, חשבה לעצמה. היא הייתה בטוחה שהוא יעזוב את אימה ויתחתן עם העבודה שלו. הוא פשוט מכור.
דנית סגרה את הדלת ופשטה את פיג'מת המשי. המשי, בנוסף להיותו בד נעים שכיף לגעת בו, גם מאפשר לסבול את החום הלוהט של הקיץ. היא הוציאה מהארון את הג'ינס הקצרות קצרות שכל החברות שלה החמיאו לה עליהן ואמרו שהן מוכנות להרוג בשביל זוג כזה וחולצה חלקה בצבע טורקיז. לפני שהיא יצאה מהחדר היא הסתכלה על השעון הגדול שעל הקיר. המחוג הגדול הראה שבע והמחוג הקטן הראה תשע. מבט חטוף במראה שעל הדלת – יפיפייה – ולמטה לארוחת הבוקר.
אביה ישב על הכיסא הלבן הגבוה על יד שולחן המטבח. היא הופתעה לראות שהוא עדיין בבית. בדרך כלל בשעה הזאת הוא כבר מקלל את אמאמא של העולם בפקקים. הוא כמובן דיבר בטלפון. כשירדה הוא חייך אליה והניד את ראשו כמעין ברכת בוקר טוב עסוקה. היא חזרה אחר תנועותיו.
"תשמע יואל אני…"
"זה בלתי אפשרי…"
"זה לא מעניין אותי!"
גם את דנית זה לא עניין. ההבלחות החטופות וקטעי המשפטים של אביה ממש לא היו בראש סדרי העדיפות שלה. יואל היה שותפו העסקי לעבודה, הם תמיד מתווכחים אבל איכשהו כל החלטה שהם מקבלים, אחרי אינספור וויכוחים, יוצאת ההחלטה הטובה ביותר למען החברה שמספקת את שני הצדדים. הם מכירים כבר 25 שנה בערך, עוד מימיהם בתיכון. הם היו חברים טובים, עשו שטויות ביחד עד שיום אחד החליטו לכבוש את העולם. הם שמו את החברות בצד והפכו לשותפים עסקיים. הם פתחו את חברת דלג'ו לפני חמש שנים ומאז הכל היסטוריה.
דנית התכופפה ופתחה את הארון התחתון. היא הוציאה קערה ירוקה והניחה אותה על השולחן הלבן. לאחר מכן היא הלכה למזווה והוציאה ברנפלקס כי היא חייבת לשמור על הגזרה. מהמקרר היא הוציאה חלב שקדים כי היא כבר לא אוכלת בשר ומוצריו, ועירבבה את המוצרים יחדיו. היא התיישבה מול אביה. האיש המבוגר ראה הזדמנות לנהל שיחת אב ובת.
"אני יתקשר אליך אחר כך יואל"
"בסדר, להתראות"
"לסיים שיחה בלהתראות זה כזה זקן אבא!" דנית זרקה לעברו והכניסה כף גדושה של חלב ופתיתי תירס לפיה.
נראה כי רמי מתעלם ממנה: "מה שלומך הבוקר יקירתי?"
"בסדר אבא."
"למה קמת מוקדם היום?"
"אני הולכת עם כמה חברות לקניון היום. יש מבצעים מטורפים בחנות מעצבים הזאתי…"
"החנות שלידה נמצאת חנות החיות?" שאל
"כן בדיוק, זאתי. יש סייל מטורף על החולצה הפרחונית ואני חייבת אותה אבא, חייבת!" היא דחפה לפיה כף נוספת.
רמי הכיר את ילדתו טוב מאוד. הוא ידע שהיא מפונקת, צפונבונית מבית עמיד, אך כל אלו היו רק למראית עין. הוא הכיר את הצד הטוב שבה, והזכיר זאת לעצמו בכל פעם שעשתה שטויות והתחילה לדבר בשפה מוזרה שלא כל-כך הבין, כמו עכשיו.
הטלפון צלצל. מנגינת שיר של שנות התשעים בקעה מן הרמקול האחורי של המכשיר השחור עם מסך המגע. רמי הסתכל על הצג ואז העלה את עיניו לילדתו.
"זה הסימן שלי," לחש "ביי חמודה."
"ביי אבא" אמרה בעודו יוצא מהבית.

*

רבע שעה של הליכה. זה כל שנותר לה לפסוע עד הקניון. רבע שעה חלפה מאז שיצאה מהבית. האוויר הנקי של הבוקר החל להתערבב עם האוויר הסמיך והלח של הצהריים. אני חייבת להוציא כבר רישיון, חשבה לעצמה. היא החלה להיות דביקה והייתה זקוקה נואשות למשהו קר שיצנן אותה. היא חצתה בריצה מהירה שני מעברי חצייה, עוברת מצדו השמאלי של הרחוב לצדו הימני. היא לא יכלה לסבול יותר את החום. היא הרגישה כאילו היא טובעת בלחות וברעש המכוניות הנוסעות על הכביש. היא מחתה ממצחה אגלי זיעה ופנתה לסמטה צדדית.