almost lover- פרק 1

פרק 2:
הופתעתי לגלות מי עומד מולי.
"אוסטין." אמרתי במבט חשוד, מסתכלת עליו.
"מה זה המבט הזה, אנבל. מה אני שד?" שאל מגחך, מזיז אותי לצד ונכנס לתוך הבית.
אוסטין הוא השכן שלנו, ידיד טוב שלי, וחבר טוב של אחי ניק. הוא ודיימון מסתדרים אבל אי אפשר לקרוא להם ממש חברים.
"ניק פה?" שאל בזמן שעמד באמצע הסלון, הסתובבתי לסגור את הדלת גבי מופנה אליו.
"לא-" באתי להגיד ממצמצת לשנייה, מסתובבת ורואה את גופו מולי. "אוסטין!" צעקתי חובטת בכתפו. לא ציפיתי שהוא יהיה כל כך קרוב אליי, זה גרם לי להיבהל. זאת אומרת, לפני רגע ראית בן אדם חמש מטר ממך, אחרי מצמוץ קצר, הוא מולך. טיפה מלחיץ לא?
הוא צחק בתגובה, מתרחק ממני וחוזר לעמוד באמצע הסלון.
"אז סתם באתי לפה?" שאל בהרמת גבה, מסתכל עליי.
"הבית שלך שני צעדים מהבית שלנו, מה בדיוק הטרחה פה?" עניתי בשאלה. "וחוץ מזה יש אותי פה." אמרתי בגאווה מצביעה על עצמי. הוא החזיר לי מבט נגעל, מתרחק ממני. "הי!" צעקתי בחיוך מתקדמת אליו לחבוט בו שוב.
"לא נוגע בפצועות." אמר מדגיש כל מילה, התחלתי לרדוף אחריו והוא ברח.
תפסתי בחולצתו מושכת אותו לכיווני, אבל רגלי הסתבכה בשטיח וגרמה לי למעוד. ובגלל שהחזקתי בחולצתו המשקל שלו גרם לי ליפול, ולו ליפול עליי. "אח," פלטתי בכאב, כשגופו נמחץ על שלי.
"עוף ממני, שמן." צעקתי דוחפת אותו.
"דווקא נוח לי." הוא ענה בהתגרות. זז עלי, מגביר את הכאב.
"נו אוסטין!" צעקתי חובטת בגבו.
"בסדר, בסדר." ענה מתרומם טיפה ממני, נותן לי מקום לסדר את גופי. ניסיתי לקום אך הוא לא נתן לי. הוא תפס בידי, מסובב אותי על גבי ומסתובב כנגדי כשפניו מונפות כלפיי פניי.
הרגשתי את נשימותיו מדגדגות את קצה אפי. נשימותיי התגברו, חזי עלה וירד. ליבי מנתר במקומו בחוזקה. הקרבה הזאת עוררה בי דברים חדשים, שלא היו קודם לכן.
"הכל בסדר אנבל?" קול צרוד יצא מפיו, נשימתו בטעם מנטה. שאפתי את האוויר שלו. חיוך טיפס לשוליי שפתיו.
הנהנתי במהירות, מרגישה את הסומק עולה על לחיי. אוי שיט. סובבתי את פניי לצידי, מובכת. מקווה שהוא לא ראה שאני מסמיקה. אך לא נראה לי שזה עזר.
הוא רכן אליי קרוב יותר, מצחו נוגע במצחי, עיניו קרובות כל כך לעיניי. התעשטתי על עצמי במהירות, הודפת אותו מעליי.
קמה מהרצפה מנקה את בגדיי.
"אני חושבת שניק יגיע יותר מאוחר." אמרתי במהירות, עולה במדרגות לכיוון חדרי, סוגרת את הדלת מאחוריי.
נצמדתי אל הדלת עם גבי, עוצמת את עיניי בחוזקה. מריצה את הסיטואציה במוחי, שוב ושוב.
"זה לא קרה עכשיו." מלמלתי בשקט, מילותיי כמעט בלתי מורגשות. תפסתי את עצמי מתקדמת לכיוון ארון הבגדים. מקלחת קצרה שתרענן את מחשבותיי, לא תזיק.
הוצאתי מתוך הארון, מכנסיים קצרים, גופייה ולבוש תחתון. מתקדמת לכיוון המקלחת. פותחת את זרם המים.
הנחתי את הבגדים בערימה מסודרת על המדף, מתחילה לפשוט את בגדיי.
הרמתי את חולצתי מעל ראשי, מסירה אותה במהירות וזורקת לסל הכביסה שלצדי. מורידה את מכנסיי הג'ינס הפשוטות שלי, עוצרת לרגע. בוחנת את גופי במראת הקיר, זרם המים נשמע דרך אוזניי. אדים חום החלו להופיע על המראה. הורדתי את שאר בגדיי, מכניסה רגל אחת למים, לבדוק עד כמה הם חמים.
הם פושרים. נכנסתי עם כל גופי למקלחת, נותנת לזרם המים החמים לשטוף את גופי, ובדרך את מחשבותיי.
* * *
"סאם זה לא אישי. פשוט אני מרגישה מוזר." אמרתי לתוך הפלאפון, מנגבת את שיערי במגבת מהמים. סאם התקשרה אליי בדיוק אחרי שיצאתי מהמקלחת. סיפרתי לה על הסיטואציה המביכה שקרתה עם אוסטין.
"את מרגישה.. מאוהבת?" שאלה בתמימות, נזהרת במילותיה.
"אני? מאוהבת?" הרמתי גבה, מזיזה את שפתיי לעיקול בצד. "אני לא חושבת שזאת המילה, אני חושבת שזה משהו אחר. את יודעת כבר מה." נאנחתי. צחוק קטן בקע מגרוני עצם מחשבותיי המלוכלכות. התחלתי להרגיש את הסבכים נקשרים בבטני.
"איזו גסה!" צעקה בחיוך. "היית רוצה שזה יקרה שוב, הא?" שאלה, ויכולתי לראות את החיוך הממזרי על פניה.
"איזו שאלה," מלמלתי בשקט כמובן מאליו. שומעת ברקע את צחוקה המתגלגל.
התיישבתי על מיטה גבי מופנה אל הקיר, ואני מרימה את ראשי מעלה, נותנת לאוויר לחלוף על צווארי.
"רגע, שאני לא אשכח," סאם אמרה לתוך הטלפון, ויכולתי לשמוע את תזוזותיה במיטתה. "היום בשמונה, את לא שוכחת. תבואי אליי." אמרה באזהרה, לא מוכנה לשמוע לא.
"כן בטח, איך אפשר לשכו-" קולי יצא מפי, אך דפיקה חלושה בדלת קטעה אותו.
"אנבל," קול מוכר בקע מאחוריי דלתי, הדלת נפתחה למחצה וראשו של אוסטין הציץ מתוכה. "אפשר?" שאל מביט בי.
"כן בטח," עניתי במהירות. "סאם אני אדבר איתך מאוחר יותר." זרקתי את מילותיי, לוחצת על כפתור הנעילה, מסיימת את השיחה.
אוסטין נכנס לחדרי, מתיישב על ידי. הרמתי את גופי מעלה מתיישבת גם אני.
"כן אוסטין?"