blaCk Box- פרק 1

פרק 1:
"קח," זרקתי לעברו את הקופסא השחורה הקטנה. מתקדמת אל עבר כורסת העור השחורה שנצמדה אל הקיר, מתרווחת עליה. הקיר צבוע בצבע לבן, עיטורים שחורים עליו. חלון בצד החדר, ושולחן עץ משרדי נעמד מולו.
"עבודה טובה, ג'ס." חיוך טיפס על פניו, והבעת רוגע השתלטה עליו. הוא קיבל את מבוקשו, אני קיבלתי את שלי.
"הוא חשב שאני לא מסוגלת לזה, הוא עדיין מכיר אותי בתור גרייס." גיחכתי, לוגמת מכוס המים שהייתה על מדף הספרים מאחוריי.
"איזה שם ישן," גיחך. מסתובב על עקביו לכיוון המחשב בצדו השני של החדר.
"זה הכוס שלך נכון?" שאלתי בתמימות, מחזירה את הכוס אל המדף ומתמקמת על הכורסא.
"כן," מלמל מבטו מוסט לכיוון המחשב, "כן." ענה קצרות בביטחון מסתכל עליי לשבריר שניה וחוזר לעיסוקיו.
קמתי ממקומי, יוצאת דרך דלת החדר.
עקבי המגפיים הקצרים שלבשתי הדהדו בחלל המסדרון.
העברתי את ידי על הטפטים המחוספסים שנחו על הקיר בסדר.
רגל אחר רגל, צעד אחר צעד, רחוקה במחשבותיי. לא מקושרת למציאות.
חושבת על כל מה שעבר עליי בשנים האחרונות. לא בדיוק על הכל, על קמצוץ.
הגעתי לחדר, עומדת מולו ומסתכלת על מלבן העץ הארוך, הדלת. ידית זהובה קטנה בצד ימין לדלת, הנחתי את ידי עליה, מחכה.
הרמתי את ידי השנייה ונקשתי על הדלת מספר פעמים. מתוך נימוס.
"היכנס," שמעתי את קולו המחוספס אומר. סובבתי את ידית הזהב והדלת נפתחה למחצה, השחלתי את ראשי פנימה, משאירה את גופי בחוץ.
"היי." מלמלתי, משירה את מבטי לעברו. בוחנת את החדר בפעם המאה. מה שמונע ממני טיפה מבוכה, מלהסתכל עליו.
"הו, ג'סיקה. היכנסי בבקשה." חייך שפגש את מבטי, מחווה בידו על כיסא העץ המרופד, שמול שולחן הזכוכית שמחשבו נח עליו.
הכנסתי את גופי לחדר, מתביישת בעצמי, מתקדמת בצעדים קטנים ומתיישבת.
"לא עלה בדעתי לראותך כאן בהתראה כל כך קצרה," אמר, סוגר את מחשבו ומניח אותו בצד.
"זאת אומרת, אני שמח שאת כאן." חייך חיוך מנחם, מושיט לי את ידו. הנחתי את ידי על ידו החמימה, תחושת צמרמורת עברה בי, עצם מגעו. תחושה נעימה.
הסתכלתי עליו מהופנטת. בפעם האחרונה שהייתי פה זה לא נגמר בטוב. מאז אני מתביישת להסתכל לעברו.
"מה שקרה זה.." התחלתי בסיפורי, על מה שעבר עליי היום. מתחילה מהבוקר עד הפגישה ביער השחור. מספרת שהשגתי את הקופסא.
* * *
שעת לילה מאוחרת, חורף. גשם מטפטף על המדרכה ושלוליות מים נוצרות.
אנשים הולכים ושבים, אנשים מעטים. מטריות בידיהם.
אני עומדת בקצה הרחוב, בוחנת אותו. מגפיים לרגליי ומעיל שחור מכסה את גופי ואת רוב פניי, מגיע עד חוטם אפי.
חיממתי את ידיי זו בזו, מחכה. מנורות הרחוב האירו, יחד עם הירח שסנוור מבעד העננים האפורים אשר השתטחו על השמים שצבעם כחול כהה.
לפתע ראיתי דמות מתקרבת לכיווני, תיארתי לעצמי שזה הוא. לבוש שחורים מתקדם אליי.
בעודו עוצר מולי, כשמנורת הרחוב מאירה על חצי פניו, מבטו נראה אפל.
"הבאת הכל?" שאלתי חסרת סבלנות, מושיטה את ידי לעברו פותחת אותה ברצון.
"כן," ענה במהירות, מוציא את תכולת השקית לידי. שקית שחורה אשר נחה בין אצבעות ידיו החשופות לקור שבחוץ.
"זהו?" שאלתי בוחנת את המוצרים שהושלכו אל תוך כף ידי.
"כן." ענה ונעלם כהרף עין בגשם שהסווה את הרחובות. סגרתי את ידי, הכנסתי אותה לכיסי ופסעתי לדרכי. דיגלתי מעל השלוליות. הולכת במהירות לכיוון המכונית השחורה שחיכתה לי.
פתחתי את דלת המכונית במהירות, מסתכלת לצדדים, אחרי שווידאתי שהשטח פנוי, השחלתי את גופי אל תוך המכונית.
"קח," הושטתי לו את ידי, מרוקנת אותה אל תוך ידו.
"עבודה טובה ג'ס." חייך חיוך שבע רצון, בוחן את הפרטים אשר בידו.
"זהו? אפשר ללכת? אני קופאת." אחזתי בידיי הקרירות מחממת אותן.
"כן." ענה קצרות, מתניע את המכונית ומתחיל בנסיעתו אל עבר מקום המפגש הבא.