black box- פרולוג (ניסיון)

לונדון, אנגליה 2016
20:30 יער אפינג, קילומטר וחצי מהכביש הראשי.

טפטוף המים נשמע מבעד לאוזניי. חוזר על עצמו שוב ושוב, בקצב מדויק.
רגליי נטועות באדמה אשר מתחתיי. סרקתי את אזורי. מסביבי שמונה עצים בסדר לא סדר, ספסל עץ שבור עם טיפות מים לחות מהקור שבחוץ, ובאר נטושה אשר היא זאת שמשמיעה את קולות הטפטופים וגורמות למוחי לרצות לברוח ממקומו. כמה עשבים חומים ויבשים נזרקו על קרקע העפר.
"נו, נו, נו." קולו נשמע מאחוריי, פסיעות נעליו גורמות לתחושת צמרמורת לעבור בגופי. ובפחד נעלם לאחוז בי. נערתי את עצמי במהירות, בלי הרבה תזוזות. אני כמעט ולא מורגשת לידו.
הרגשתי את חום גופו מבעד לחולצה הדקיקה אשר נצמדה אל גבי, בעקבות הקור ששרר בחוץ. לילה חורפי.
הרגשתי את נשימותיו על שערי, נשימתו סדירה, ההפך הגמור מנשימתי. בין רגע סגרתי את ידיי לאגרופים קמוצים, כמעט ולא מורגשים.
חיכיתי לרגע המתאים. שתיקה שררה בין שנינו, ביער האפל שעמדנו באמצעו.
"לא ידעתי שתגיעי כל כך מהר," קול צרוד יצא מפיו, מתנוסס באוויר הקר. נכנס דרך אוזניי ויוצא במהרה.
"אוה, חיכיתי לך." חיוך צדדי נסתר עלה על פניי, חשבתי לרגע, מחכה.
עכשיו, זה מגיע לו.
הרמתי את מרפקי והטחתי אותו בבטנו, סובבתי את ידי השמאלית במהירות ודחפתי את אגרופי הקשה אל תוך פניו.
גורמת לגופו להירתע לאחור, אבל הוא לא נשבר. ידיו אוחזות בראשו. בהלם.
לפני שהצליח להשתלט על עצמו, הטחתי בו את רגלי בבעיטה מהירה, מה שגרם לו ליפול על העפר, ולגרום לכמה עשבים יבשים להישבר.
רכנתי אליו במהירות, מוציאה מכיס מכנסיו את מה שאני זקוקה לו.
תפסתי את רגליי ורצתי משם בכל כוחי, עוברת דרך שדה הקוצים שנמצא מאחוריי היער השחור. נכנסת אל תוך שביל העפר.
מרחוק ראיתי את המכונית שלי. שרועה לצד הכביש, מחכה לי.
הוצאתי במהירות את המפתחות מכיסי, מסתכלת עליהם לשבריר שניה, ומשירה את מבטי אל עבר המכונית.
פתחתי את דלת המכונית במהירות, משחילה את גופי אל תא הנהג, מכניסה את המפתחות לחור המיוחד להם, מתניעה, ונוסעת הרחק משם.
טפחתי בידי על כיסי, מחייכת לעצמי.
קיבלתי את מבוקשי.