תיק מספר 6334-המשך 1

עבר שבוע מאז שהתיק עבר לידי המפקח.
עד כה התרחש רצח אחד בלבד.
המפקח הראשי פנה שוב,כמו בכל שעה עגולה
בחמשת הימים האחרונים,אל חדרו של אליוט דרקנין.
הוא לא היה שם.
המפקח חזר למשרדו כשחבילה עטופה בנייר חום
וקשורה בחוט לבן נחה על כיסאו.הוא קיבל את החבילה
יומיים קודם לכן,ולא טרח להציץ מה יש בתוכה.
המפקח הראשי הביט במקרה הרצח שוב,ונער גבוה,בגיל העשרה,
נכנס וישב על כיסא פנוי.
המפקח הביט בו ואמר:"ילד,עוף מפה".
הנער הניח שתי רגליים על השולחן,הוציא סוכריה על מקל,הוריד את העטיפה,
והכניס אותה לפיו.
"חשבתי שקראת לי.אתה לא רצית לדבר עם מר.שינגטון?" אמר בחיוך.
המפקח בהה בנער.מכל מה ששמע,מר.שינגטון פתר את מקרי הרצח הקשים והמסובכים ביותר
במשך 7 שנים.
"מר.שינגטון?" אמר המפקח בתדהמה.
"למעשה זה לא השם שלי,פשוט אני מוושינגטון אז רציתי שם דומה.את השם שלי רק אני יודע".
המפקח שמע למה שקרה להוריו של מר.שינגטון.אבל הוא לא תיאר לעצמו שהוא יהיה נער.
"על תיק מספר 6334,שמעת במקרה?"
"כמובן.הייתי במשלחת חשובה לצרפת כשהרוצח היה פה.חזרתי לפה,ואז התרחש המקרה האחרון.
הוא לא המשיך,אז לא טרחתם לקרוא לי.והוא חזר?" חייך מר.שינגטון.
"מר.שינג…טוב,יש שם שאוכל להשתמש בו?" שאל המפקח במבוכה.
מר.שינגטון חייך חיוך קל שוב,ואמר:"קרא לי שינגטון וזהו".
המפקח חזר להציץ בתיק,ושינגטון הביט הצידה.
"מה זה?" שאל כשראה את החבילה."לא יודע" ענה המפקח ואמר:"אתה מוזמן לבדוק".
שינגטון הוריד את הקשר,וקרע את הנייר על החבילה.
המפקח יצא לדקה כדי לקחת כוס קפה,כששמע רעש של התנפצות במשרדו.
הוא רץ במהירות והדף אחורה שני שוטרים שעמדו בפתח הדלת.
הוא הזדעזע.סכין,קשורה בקפיץ יצאה מהחבילה,ישר אל גרונו של מר.שינגטון.
שרשרת הזהב שהייתה על צווארו של מר.שינגטון התנפצה על הרצפה.
האדם היחיד שיכל לפתור את המקרה של תיק מספר 6334,יושב מת על הכיסא.