לגמרי לבד

מכירים את הרגע שבו אתם לגמרי לבד ? בלי אנשים ? בלי עזרה ? בלי תמיכה ? כי ככה אני הרגשתי כהכל קרה..

הגעתי הביתה אחרי יום לימודים רגיל. הדלת הייתה נעולה, מוזר בדרך כלל הדלת פתוחה בשעות הללו, כי אמא שלי חוזרת מהעבודה מבשלת לי ולאחים שלי ארוחת צהריים. לקחתי את המפתחות שלי מהתיק ופתחתי את הדלת. הקור, את הקור הזה אני לעולם לא אשכח, כשנכנסתי לתוך הבית אני הרגשתי קור מקפיא עצמות, כאילו שאני נמצאת בתוך חדר מתים. ההרגשה הייתה מלחיצה אבל נכנסתי ישירות לתוך החדר שלי, למקום הבטוח שלי. שמתי את התיק על הרצפה ונכנסתי לאינטרנט, בדקתי את הפייסבוק ואף אחד לא היה מחובר ״אוקיי זה מוזר״ אמרתי לעצמי אך אחרי מספר שניות היה בן אדם אחד מחובר.רק אחד. בדקתי את שמו ׳אלכם תמוהו׳ שם מוזר, אבל בכל זאת שמעתי שמות מוזרים יותר. הוא שלח לי הודעה ׳לגמרי לבד׳ למה הוא מתכוון שלחתי לו סימן שאלה כי לא הבנתי למה הוא התכוון ׳את לגמרי לבד לא? אני די בטוח שעכשיו את קופאת מקור, מרגישה לא בנוח… ולבושה בג׳ינס תכלת וחולצה לבנה גזורה׳ הוא השיב לי. התרחקתי מהמחשב נלחצתי כמובן אבל אז נזכרתי שאלו הבגדים שהלכתי איתם לביה״ס הוא סתם מנסה להלחיץ אותי, כך הרגעתי את עצמי והחלפתי בגדים החלפתי לשמלה הלבנה היפה שלי. עזבתי את המחשב והלכתי לראות טלוויזיה, פתחתי את MTV והמסך היה ריק. העברתי להוט 3 אך גם שמה היה ריק כך גם בערוץ הילדים, דיסני, ניקולודיאון ובכל הערוצים המסך היה שחור. ״זה כבר יותר מלחיץ ממוזר״ אמרתי בחדר שלי בתקווה שמישהו מקשיב לי ויבוא להגיד לי שאני לא צריכה לדאוג שהכל בסדר כשהכול בעצם לא.. חזרתי למחשב. למחובר היחידי, אלכם תמוהו.
׳חזרת. ידעתי שתחזרי. זה מה שכולם עושים׳
׳כולם? מה זאת אומרת כולם? אף אחד לא מחובר עכשיו׳ שאלתי בפחד, אולי זאת מתיחה, אולי לא.
׳את תגלי בקרוב. ויפה לך שמלה לבנה אבל לדעתי יפה לך יותר שמלה אדומה׳
הוא.. הוא אמר שיפה לי שמלה לבנה ? כל עולמי התמוטט עליי. זה לא מובן החלונות שלי סגורות, הדלת סגורה, אין טיפת אור פה בחדר שלי, והמצלמה שלי כבויה. אז איך בדיוק הוא מצליח לראות אותי עם שמלה לבנה? רצתי ישירות לחדר של אחי הגדול, יש לו בתוך החדר מלא כלי נשק חוקיים. לקחתי את החרב הכי טובה שלו ולקחתי אקדח, שמתי את הרצועה של הכיסוי של החרב על הגב שלי ואת האקדח שמתי בכיס הצדדי שלי. רצתי לחדר שלי כמה מהר שאפשר לרוץ עם חרב על הגב נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת. הסתובבתי לאט כי הייתה לי הרגשה שמישהו מסתכל עליי ואז ראיתי את זה. ראיתי את כל בני המשפחה שלי תלויים עם עיניים פתוחות עם פיות פעורים , כולם מתים. אחותי הקטנה, אחי הגדול, אמא ואבא שלי. צרחתי זה הדבר הראשון שעשיתי צרחתי בחוזקה ששמעתי אנשים עולים במדרגות מרוב שהצרחה הייתה חזקה. ניסיתי לפתוח את הדלת, פתחתי את המנעול אבל הדלת הייתה עדיין נעולה ניגחתי בדלת ניסיתי לשבור אותה, התנגשתי בה שוב ושוב ושוב עד שהצלחתי לשבור אותה. לא רציתי לבזבז את הכדורים שבאקדח אני שומרת אותם לרגעי מצוקה. האנשים ששמעתי עולים במדרגות? לא נמצאים. רציתי לצרוח שוב אבל מישהו אחר צרח, משהו אחר צרח. משהו צרח צרחה מקפיאת דם. ראיתי את זה, אישה או יותר נכון כלה ביום חתונתה צורחת, היא מלאה בדם והיא גם מרחפת. נפלתי לאחור במדרגות מרוב ההלם. למזלי לא שברתי כלום רק נחבאתי קצת ביד. קמתי מיד וברחתי לכניסה האחורית של הבית כי הכניסה הקדמית מלאה ביצורים. יצאתי החוצה והמשכתי לברוח ברחתי ברחתי עד שמעדתי נפלתי על האדמה הרטובה עם כל העלים. האדמה רטובה מדם כי היא כולה מלאה בגופות של כל מי שגר בעיר הזאת. ׳מה בדיוק קרה? למה העיר שלנו מכל הערים שיש בעולם?׳ שאלתי את עצמי, אבל השקט לא ארך זמן רב כי הרגשתי שמשהו מחזיק אותי תופס לי את הרגל זה היה רוג׳ר המורה שלי לספרות שהיה מת כביכול. כל מי שמת קם עכשיו לתחייה הם הפכו להיות זומבים.. ״תעיף ת׳יד המטונפת שלך ממני!״ צעקתי על המורה שלי וחתכתי לו את היד עם החרב. הדם שלו השפריץ לכל מקום אבל זה לא גרם לו למות. ערפתי לו את הראש, הוא צנח על הרצפה ומת שמה. עכשיו אני יודעת איך להרוג אותם. שאר הזומבים התקרבו אליי לאט אך בנחישות ובאלו שהיו קרובים אליי אני כרתתי להם את הגפיים, יד, רגל ואחד כך את הראש. אלו שהיו רחוקים ממני יריתי הצלחתי להרוג את כולם. את כולם חוץ מאחד. חוץ מאלכם תמוהו. הסתכלתי על עצמי עומדת על ערמתי גופות של אנשים, שהיו פעם אנשים. לבושה בשמלה אדומה ׳יפה לך יותר שמלה אדומה׳ חייכתי קצת זה היה די מצחיק לפי דעתי. ״תמיד אמרתי שיפה לך יותר שמלה אדומה יותר מחמיא לך ולשיער הבלונדיני שלך״ ראיתי את אלכם בפעם הראשונה בחיי הוא לבוש כולו שחור, גלימה שחורה ומסכה שחורה. הוא הגיש לי מראה ״תסתכלי את נראית נפלא״ הבטתי בעצמי במראה וראיתי אותי מלאה בדם יבש על הפנים ועל השיער. הייתי הדבר האחרון שראיתי. אלכם רצח אותי או יותר נכון שמו היה מלאך המוות.