החליפות של סבא

לסבא יש חליפות בשלל צבעים. לא מזמן ביקש ממני סבא להתאים לו את הצבעים של המכנסיים לחליפות. סבא כבר לא רואה כל כך טוב. – כשהייתי צעיר, מספר סבא הייתי רואה. עכשיו השנים עשו את שלהם. סבא מוציא חליפה, הוא מכיר אותה לפי מישוש וקשה לו קצת להבדיל בין כחול לשחור. צבעים כהים קשה לו להתאים ומבקש שאתאים בשבילו. – אך, נאנח סבא – לכל חליפה יש סיפור משלה. זו של החתונה, זו של הולדת הבן הבכור, החליפה הזו כשאתה נולדת נכד יקר שלי וסבא מחבק אותי ובוכה.
– סבא אני שואל למה אתה בוכה?
סבא אומר- השנים חלפו והחליפות נשארו, אם היה לחליפות פה הן היו מספרות את הסיפור שלהן. וסבא ממשיך לעבור בין החליפות ופתאום הוא מוצא בד ממשש אותו ואומר – בבד הזה תפרתי לסבתא שמלה – פרחונית ויפה. וסבתא הייתה צעירה כמו פרח. השנים חלפו והבד נשאר חדש ושוב סבא בוכה.
– סבא למה אתה בוכה? זיכרונות? – איך שסבתא הייתה יפה בשמלה. וסבא מנגב את הדמעות. ואני מתאים לו את המכנסיים לחליפות ובכל חליפה אני יודע שמסתתר סיפור. ובאחד הארונות בפינה מצאתי חליפה לבנה. סבא ספר לי על החליפה הלבנה. – החליפה הזו היא החליפה של התאומים. ואני מסתכל על סבא ומבין לפתע את משמעות החיים – כל החיים אומר סבא – עבדתי קשה, דאגתי שלא יחסר מאום לילדים והיום כשכולם התחתנו השארתי לי למזכרת את החליפות. וכשאני רוצה להיזכר בימים ההם בתקופות שונות אני ניגש לחליפות ונזכר, כי לכל חליפה סיפור משלה.
סבא סוגר את הארון מחבק אותי ואומר. – תהנה תהנה מכל רגע בחיים. כשהיינו צעירים, סבתא הייתה כמו חסה רעננה ועדינה. ואני הייתי גבר כמו מהסרטים, בחור יפה עם שפם. תימני עם פאות מסולסלות ולסבתא היה שיער ארוך.
כל כך פחדתי עליה כשהייתה הולכת שחס ושלום לא יסתכלו עליה. היא הייתה כל כך יפה ועדינה ואני הייתי כמו שחקן קולנוע. היו ימים יפים והוא טופח על גבי ואומר – תהנה מהחיים תהנה, לא נשארים כל הזמן צעירים . ואני מסתכל על סבא ויודע כמה חכמת חיים יש לסבא. סבא חכם כמו יין ישן ככל שהיין ישן טעמו משובח. זכור את דבריי אומר סבא – אף פעם אל תישכח.