אמא

״מי לצידי הולכת לאורך המסע, עם כל חלום, עם כל מבט? אמא..״
זו שבחרה לי את שמי, זו שתפסה עם אצבעותיה בידיי כשלימדה אותי ללכת עד שהצלחתי לרוץ, זו שלא ישנה בגללי לילות שלמים, זו שהאכילה אותי מידיה הרכות, זו שמחתה את דמעותיי הקטנות, זו שדאגה לי מהשנייה הראשונה שהגחתי לאוויר העולם ועד היום. 
זו שכרגע מובנת מאליו, זו שלא מפסיקה לנדנד בשאלות המוכרות והמעיקות, זו שלא מבינה כלום מהחיים, זו שמעלה לפעמים עצבים, זו שחוטפת את כל החרא שלי והופכת לשק האגרוף של חיי, זו שמותר לצעוק עליה ולפגוע ברגשותייה….
כן, גם לה יש רגשות.. ולפעמים קצת קשה להבין את זה כי היא שומרת הכל בפנים. 
לא מוציאה מילה רעה מפיה כדי לא להכביד על ילדיה, מעולם לא ביקשה ממני דבר, וכשיכולתי לתת קצת מעצמי בשבילה- העדפתי להעלם לשעות ארוכות. 
אז כן.. גם לה יש רגשות.
גם היא רוצה לבעוט במישהו את ליבה, גם היא רוצה שמישהו ימחה את דמעתה. תמיד היא נותנת את כל כולה אז איך זה שמעולם היא לא קיבלה תמורה?
בכל פעם שנהגתי כלפיה באופן הלא מקובל, הרגשתי מאין תחושת חרטה. ידעתי שכל מילה לא נעימה חורטת כסכין על ליבה. 
בכל זאת העדפתי להתעלם ועל ליבה המשיכה לחרוט הסכין. עוד חתך, ועוד חתך. אבל היא ספגה את הכל, הכל רק כדי שלי יהיה טוב. 
תמיד הערכתי אותה על כל השנים שטיפחה וגידלה אותי, אך לעיתים רחוקות נשכבתי לצידה במיטה שלה ושל אבא, ליטפתי את פניה והסרתי את הפוני מעייניה ואמרתי ״תודה לך על הכל אמא יקרה, אני אוהבת אותך, את חשובה״, כשהיא חושבת לעצמה ״הלוואי והייתה מרבה לעשות זאת״..
מחר אמורה להתקיים בבית ספרי בחינת מתכונת לפני בגרות, היום אמא דרשה שאשב לשנן את החומר, מתוך דאגה לכך שאקבל ציון מכובד שיקבע את עתידי. 
צעקתי עליה שתניח לי ושתפסיק כבר להעיק. היא שתקה. נותרה ללא מילים בפיה. לאחר שתיקה ארוכה שנחתה ביני לבינה כשקולות הרקע בוקעות מהטלוויזיה, היא שאלה בנימה רכה, מפוחדת ושקטה ״למה בכל פעם שאני מדברת איתך את מתרגזת וכועסת?״. עניתי עוד איזו תשובה טיפשית והלכתי להסתגר בחדרי. בעודי צועדת לכיוון החדר, ליבי הביע אות חרטה וידעתי ששוב חרטתי בה עם הסכין החדה. 
חשבתי על מעשיי לאורך כל התקופה האחרונה והחלטתי להתבגר ולשבת איתה לשיחת ״סליחה״.
הצטערתי על התנהגותי כלפיה והסברתי לה את הסיבה, שאני קצת לחוצה מהתקופה הקרובה בכל הקשור ללימודים ועבודה, למרות שידעתי שזו לא באמת הסיבה ושמצאתי לי תירוץ כדי לשפר לעצמי את ההרגשה. 
בכל אופן, לעולם אל תשכחו שאמא יש רק אחת, היא אחת ויחידה, רק היא מגלה כלפינו סבלנות, דאגה, חום ואהבה ללא תנאים וללא תמורה. 
אל תכעסו עליה ואל תפגעו בה. היא תמיד פה בשבילך, תהיה גם אתה בשבילה. 
אם אתם באמת אוהבים את אמא שלכם, תעזבו הכל ותלכו לחבק אותה. עטפו אותה בכל כוחכם עם כל אהבתכם. תאמרו לה כמה שאת מעריכים ואוהבים אותה, תודו לה על כך שחלק רב מחייה מוקדש רק לכם, תודו לה על הלב הענק שהיא מגישה לכם ללא הגבלה, שתמיד כשצריך היא מגיעה. היא צריכה את זה כל כך, היא זקוקה לאהבתכם ולזריקת החיזוק הזו שתניע את מנועיה מחדש, שתשיב את ליבה לפעום משמחה. 
דאגו לה כי היא הדבר החשוב בחייכם, ובלעדיה לא תוכלו להתקיים. 
היא אוהבת אתכם באותה מידה ואפילו יותר. תאהבו אותה בחזרה, זאת אמא שלכם!