החמור והבאר

החמור והבאר

אל באר חרבה נפל לו חמור
קרא לעזרה והחל הוא לנעור
אך אדון החמור לא ידע מה לעשות
מול פתח הבאר עמד אובד עצות
וכיוון שחמורינו היה זקן וקשיש
ובבאר שבסיפור לא התעניין אף לא איש
החליט שהגיע הזמן להפטר מן החמור
לסתום את הבאר ואותו לקבור

כינס אדון החמור את שכניו הקרובים
וצייד את כולם באתים ומעדרים
את האדמה חיש גרפו לבאר
בעוד החמור זועק ונוער
אך מקץ רגעים או דקות ספורות
דממה הבאר, פסקו הקולות
השכנים החרוצים התמידו בזממם
אך החמור לא נוער, דומם, דומם

הסתקרן האדון והציץ אל הבור
האם מת וחנוק שם קבור החמור?
אך פליאה אחזה בו, שוק לא קטן
עומד לו חמור במצב מצוין
כל אימת שכף רפש וחול הושלכה
ניערה מגבו, הכשירה לדריכה
כך החול הצטבר והמשיך לטפס
והחמור בכל רגע עולה ודורס
כל כף אדמה את החמור מעלה
עד שכל הבאר עד תומה התמלאה
החמור מגבו זרזיף אחרון הוא ניער
ונפרד בנעירה מאותה הבאר

ומוסר השכל, ידידים
שאם עליך מחרבנים
לא הבכי והיבבות
יוציאוך מצרות
אם על הרפש תסכיל לדרוך
בחוכמה תצא מהברוך