ויהי אור

ויהיה אור
השמש לא תזרח מחר, אני אומר לכם. השעות הקטנות של הלילה, יהפכו לשעות הקטנות של היום, התרנגול יקרקר, משאית של תנובה תספק את החלב, הציפורים יצייצו, הצרצרים יפסיקו לעשות את הרעש המעצבן שהם עושים וממש הכל יהיה מוכן לכך שהשמש תזרח, והיא לא. אני בטוח בזה ב200 אחוז. מכירים את זה שיש לכם תחושת בטן לגבי איזה עניין ואתם הולכים עם התחושה הזאת, זורמים איתה ובסוף צודקים? אז זה המצב. אין שום סיכוי שהיא תזרח מחר. היא תשקע היום קצת אחרי הצהריים בגלל שעון חורף וכאלה ולא תזרח שוב. אז המלצה שלי, תאחסנו כמה שיותר חמצן. בשקיות, בכיסים, קחו נשימה עמוקה, כי ממחר כבר לא יהיה פוטוסינתזה, שמעתם נכון, זאת שעתם של הצמחים הירוקים לנוח, להפסיק לעבוד בשבילנו בייצור חמצן לנשימה והפקת סוכרים למזון. אבל יודעים מה? עזבו אותכם ממטבוליזם, אלה חומרים שאפשר לאגור עוד היום ולהשתמש במהלך הימים שלאחר הלילה הנצחי. אני פותח פה עניין גדול פי כמה וכמה, מה נעשה ללא הנשים בבקיני? שהרי נלך לים וזה יהיה מגוחך לפשוט את הבגדים עד רמת הבקיני ללא שמש. קיים אף סיכוי שבעולם ללא שמש, למשל מחר, הסתובבות בבקיני בחוף הים תוגדר כהתערטלות בציבור, שכן לא ימצאו כל הצדקה הגיונית לפשוט את הבגדים. עכשיו תגידו לי, מה יעשה הגבר הממוצע שיגלה שלא תתאפשר בפניו הזדמנות נוספת להסתובב בחוף הים וליהנות מנשים בבקיני שמסתובבות להן בחופשיות? אם תשאלו אותי, דבר שכזה יוביל לתסכול שיתבטא בסופו של דבר באלימות מילולית, פיזית ומטפיזית. אם להיות כנים, גם אתמול טענתי שהשמש לא תזרח מחר, זאת אומרת היום, ולמרבה הפתעתי היא החליטה ברגע האחרון לעשות כן. לאחר בדיקות מקיפות בנושא, אותה הזריחה הוקדשה לשם מחווה אחרונה לשיר "אור עולה בבוקר" ולשיר "שיר לשלום" (תנו לשמש לעלות) שהיו להיטים גדולים בזמנו. אבל מכיוון שהיום הוא לא מחר, והשמש, ככל הנראה לא תזרח מחר, השאלה המתבקשת היא מה ניתן לעשות כדי לגרום לשמש להפציע, לנפץ את העלטה, ולא לקטוע את גלגל החיים הנהדר שלנו? התשובה פשוטה , רק תבקשו, כל לילה לפני שהולכים לישון, תבקשו שהשמש תזרח גם מחר, שזאת תהיה משאלת לבכם, מושא לתשוקותיכם. אחרת, אתם יודעים מה יקרה.