זיכרונות שבורים-תמיד תהיה בליבי

אני זוכרת שישבתי במחשב ושיחקתי במשחק שממש אהבתי באותם ימים..
ישבתי במחשב מתכתבת ומשחקת בו זמנית,הייתי כל כך שקועה במשחק שכששמעתי שמשהו בא לבית,אפילו לא קמתי לבדוק אם ההורים שלי קנו חפיסת חטיפים או משהו בסיגנון..
אחרי שלוש פעמים שקראו בשמי כדי שאני יבוא לסלון, קמתי ב"אוףףףףףףףףףףףףףףףףף" גדול וניגשתי לסלון..
ראיתי את אבי מסתכל עליי אם שימחת חיים בעיניים,ראיתי שהוא מחזיק משהו מאחורי הגב,אחי ואמי גם כן חייכו בחיוך קורן שגרם לי לצחוק ולשאול מה? מה כל העיניין? ואז,זה קרה,משאלתי הראשונה שיש לכל ילד וילדה בלב,התגשמה. אבא שלי, החזיק כלב קטן,גור כלבים אפור כחול עיניים יפיפה וחמוד, רך ומהמם, אם ריח כלבלבים קטנים.. הסתכלתי על הכלב בכזאת שימחה,מרב אושר והפתעה לא יכולתי להוציא מילה.
אני חזרתי בחזרה לחדר שלי, וצרחתי בכוח " יש לי כלבב!!!!!!!!!!_$@#%*#@_%*#@%*#@%@#%#" מיד אחרי הצרחה הזאת אני רצתי בחזרה לסלון ותפסתי את הכלבלב הקטן בעדינות והתחלתי להתחרפן מרב מתיקות.רצתי מיד לפלאפון כדי להתקשר לחברה שלי ולהגיד לה :" סופי!!!!!!!!!!! יש לי כלב!!!!!!!!! גאדד!! אבל היא לא ענתה לי..
..הוא יבב בידיי יבבות של גור חמוד וקטן,הסוג של הכלב היה וויימרנר, תחפשו בגוגל ותראו איזה כלב מהמם זה, אפור, פרווה בצבע ברזל ומתכת,עיניים בצבע עינבר,צהובות,כחולות,טורקיז,ירוקות ושלל צבעים..

לא הרפתי מהכלבלב הקטן לשנייה, הוא החזיר לי את שמחת החיים שתמיד הייתה לי..מילדה שתמיד מתעלמת מאנשים ומילדים אחרים בהפסקות, מילדה עצובה,משועממת,ובודדה הפכתי להיות
מאושרת, מאושרת שסופסוף אחרי כל הזמן הזה סופסוף קיבלתי כלב! אני זוכרת שהבטחתי הבטחות שאני על בטוח "חשבתי" שאני אקיים…"אני יצא איתו החוצה שעות!!! לשחק איתו!!" "אני יעלף אותו כדי שיהיה הכלב הכי טוב בעולם!" "הוא יהיה כלב פלא!!! אני אשמור עליו ויקום מוקדם בבוקר!!!"..
כמובן, הרגעים, הימים הראשונים של הכלב, הזיכרונות של הגור הקטן, יום יום הוא התחיל לגדול ולהפוך לכלב בריא וגדול..

היו ימים שבהם הוא חלה,והייתי בטוחה שהוא גמור,כל כך דאגתי לו…אני זוכרת איך ישבתי לידו וניסיתי לעודד אותו..אבל.. כמעט בכל פעם איבדתי תקווה…כמו שהבטחתי, לא קיימתי, בקושי קמתי בבוקר להוציא אותו להשתין אבל היה מאוחר מידיי, לא אילפתי אותו, הייתי עסוקה במחשב… אני עדיין זוכרת את המשפט שאמרתי כשהחזקתי אותו בידים בבוקר שלאחר כך.."מי צריך מחשב כשיש לך כלב?!"
אז,כל מה שאמרתי, לא קיימתי…הכלב השתין בבית,הכלב נשך, הכלב התנהג בחוצפה. התנהגתי בזילזול..
והייית חסרת אחריות ועצלנית, בכל פעם ששמתי " ליאורה! קחי את הכלב החוצה!ליאורה, ליאורה,ליאורה וליאורה", יצאתי אם הכלב רק לעשר דקות.. ובדרך כלל צריך לצאת אם סוג אנרגטי כזה לטיולים של שעות..

מאז,הכלב היה רק מטרד.לפעמים קיבלתי עונשים חמורים בגללו,סבלתי בגללו, סבלתי משריטות ונשיכות, שכמובן ידעתי שהוא לא התכוון וזה היה למשחק, אני זוכרת איך התחלנו "לחנך" אותו בדרך שרק כלבים מבינים, צריך להראות מי כאן הבוס, ואני הייתי מענישה אותו…

הכלב גדל, וגדל, ואני, הייתי צריכה להיות זאת שתשמור עליו,אני לא ישנתי בלילות בגלל שהוא כל הזמן התרוצץ, אני זוכרת גם איך השארתי את הלחם שום השלם שאכלתי על השולחן ועזבתי לשחק במחשב, אחרי חצי שעה הלחם נעלם. נבלע. הכלב כמובן היה אשם בזה, הוא,ואני הוענשנו..

היו עוד הרבההההההההההה בעיות נפוצות תאמינו לי…אבל לא הכל היה שחור וגרוע..
הכלב שלי, ווילבר,כשראה שאני בוכה בגלל ששוב קרה משהו, הוא תמיד בה והתחיל לבכות איתי..
הוא תמיד אהב לצאת לשחק איתי ואם חברי טימי ולן, וגם חברה מאוד קרובה שלי סופי, היא אהבה את ווילבר, אבל פחדה קצת מימנו…בכל אופן היה לנו כיף לריב אם ווילבר בקרב האבקות, אני תמיד נצחתי למרות הגודל העצום שלו, הגור שהיה קטן וחמוד כבר לא קיים, עכשיו ווילבר כלב גדול ושרירי,וחזק.
הוא השאיר לי כמה צלקות אבל למי אכפת?

ווילבר התחיל להדרדר…הוא התחיל לחשבו שהוא הבוס בבית, היו כמה פעמים שהוא כמעט קרע לאחי הקטן את היד מהמקום, כמובן ווילבר קיבל עונש כבד…אבי התחיל לאיים שאם אני לא יעשה משהו בקשר לחינוך שלו, הוא יצטרך לשלוח את הכלב למרדים..
בליילה אפשר היה לשמוע איך הוא ילל לירח, לא הבנתי בגלל מה..בגלל עצב? בגלל שיעמום? או בגלל בדידות…
ווילבר לא היה כזה גרוע, הוא היה כלב יפיפה, לא כמו כל הכלבים האחרים שאפשר לראות אצל אנשים אחרים או פודלים..הוא גם אהב לשיר, תמיד כשהיינו שמים מוזיקה ווילבר היה שר לפי הטווים שלה וזה היה כל כך יפה… כלב מוכשר שכל האנשים בעיר הכירו בגלל יופיו..

עברו ימים,חודשים,שבועות,ווילבר כבר בן שנה וחצי, עדיין ילד..

והינה, יום אחד הזמנתי את חברה שלי סופי לבית כדי שנשחק במחשב במשחק חדש שהיה לי, וווילבר כל הזמן הפריעה לנו, הוא דרש לצאת החוצה אבל אני הייתי עסוקה…בסוף שיחררו אותו החוצה !!לבד!!
עברו שעתיים שלוש, סופי כבר הלכה לבית, ואחרי חצי שעה שמעתי שריטות בדלת..
פתחתי וראיתי את ווילבר,מתנדנד מצד לצד בחולי, הוא היה חיוור…הוא לא הרגיש טוב, לא הבנתי מה קרה אז פשוט הלכתי בחזרה למחשב..
ווילבר נכנס לחדר האמבטיה, והתחיל להקיא. לא קיא. דם.
נכנסתי וראיתי את ווילבר שוכב גוסס ברצפה במכוסה בדם של עצמו, אישוניו היו מורחבים ולא יכולתי לעשות כלום…כלום. הייתי קפואה.דמעות זלגו מעיניי בכמויות..הכלב שלי מת ואני לא מנסה אפילו להציל אותו…אני לא יודעת איך… אני לא יודעת…לא יכולתי…אבא שלי ואחי נכנסו לאמבטיה וראו… היו צעקות, צרחות, האשמות… אבל היה מאוחר מידיי… הוא מת.. אני בחיים לא אשכח את המבט שלו כשהוא מת…"מה עשיתי רע ליאורה?…מה?….אני עשיתי הכל כדי שאת תאהבי אותי…את זלזלת בי…אני לא אסלח לך…אני בטחתי בכם וזה מה שאני מקבל…" זה מה שחשבתי שווליבר חשב כשהוא גסס…אני פרצתי בבכי, אני התחרפני והתחלתי לשרוט את הקירות ולהתפלל לאלוהים אבל היה מאוחר מידיי, הגופה נארזה והושלחה לקבר…
מאותו יום,אבא שלי לא דיבר איתי.."זאת האחריות שלך?" היו המילים האחרונות שהוא אמר לי..
אחי היה עצוב…הוא החמיר לי את המצב רוח…
באותו יום ידעתי שאני אשמה במוות של ווילבר…אם לא הייתי משחררת אותו לבד…הוא לא היה בולע את משהו חד שאולי בגלל זה חתך לו את הריאות והוא הקיא דם…
יכולתי לפחות לחבק אותו ולנשק אותו ולהתפלל שהוא יחיה ביום שבוא הוא מת אבל רק עמדתי שם כמו מפגרת…
אני…אשמה במוות של ווילבר…אני,ליאורה..חטאתי, עשיתי דבר נורא, זאת לא הייתה אשמתו של ווילבר שהוא כיביכול היה כלב רע, זה הבעלים אשמים בהתנהגות של הכלב שלהם..אני.
כל ליילה אני בכיתי ובכיתי, אני לא רציתי לישון בחדר שלי, תמיד נשארתי בסלון, כי ביום שבו ווילבר מת, כשבכיתי והלכתי לחלון כדי להתפלל לה' ולבקש סליחה מימנו ומי ווילבר..,ראיתי כוכב…כוכב מנצנץ שלא היה שם מקודם, נזכרתי במה שהיה בסרט דיסני במלך האריות…"הוא חיי בך,הם הולכים לכוכבים"….ואחי ניסע לגרור אותי מהסלון אבל בצרחות בבכי לא רציתי לעזוב, אמרתי שווילבר הוא הכוכב הזה ואני רוצה להשאר קרובה לכוכב ככל שאני יכולה…"דיסני" באותו יום כיאילו האיר לי את הדרך…יום למחרת חזרתי והתחלתי לצייר,ציירתי את ווילבר כמלאך שעולה לגן עדן אם חיוך על הפנים, כשאח שלי ראה את זה,הוא התעצבן תפס את הציור וקרע אותו לגזרים.." איך את מעזה לצייר את זה!!! תפסיקי לצייר מלאכים!!! הוא מת בצער! לא בחיוכים!!! בצער ליאורה! הוא מת בגלל חוסר האחריות שלך!!! דיי!!!!
הוא אמר.. ואני פשוט בכיתי ולא אמרתי כלום כי הוא צדק, ווילבר לא עלה לגן עדן אם חיוכים..הוא היה עצוב כי הוא מת..כי למרות כל מה שעשינו לו הוא עדיין אהב אותנו, ומת בגללי..
באותו יום אח שלי קרא לי לחדר לשיחה על"כוכבים ודיסני" הוא הסביר לי שהכוכב הוא לא ווילבר, ואפאחד שמת לא עולה לכוכבים, זאת טאוריה שדיסני אמר…הוא גם הראה לי את הפרצוף האמיתי של דיסני…
הוא הראה לי מיהו באמת…חלק ממכם בוודאי אוהבים את דיסני ומעריצים אותו,אבל אתם עיוורים למצב שלהם, אתם לא יודעים מיהו במאת…אחרי שאחי הראה לי את הסירטון הזה, מומלץ להסתכל עד הסוף…
http://www.youtube.com/watch?v=1Xm1V-9xfjU
הייתי בשוק.. כל מה שהיה בסירטון הזה שדיסני מכניס מסרים לתוך הסרטים שלו,כפי שראיתם בסירטון, הסרט מלא במילים של LIE ומין שמוחבאים בדשא, מים ועוד הרבה דברים מגעילים אחרים, בהתחלה לא האמנתי שזה מה שדיסני מכניס בסרטים שלו, תמיד חשבתי שדיסני הוא בנאדם דגול… אבל טעיתי, החלטתי לחקור את הנושא לעומק וגיליתי שדיסני התעסק בסטניזם (קשרים של השטן) וגם בנאציזם…הוא התעניין בנאצים,בדרך שלהם, ולטובתם…אני יודעת,קשה להאמין,אבל זה נכון..

האובציה שווילבר חזר לעולם ככוכב נכשלה.
כל יום, כל יום כיפור עד עכשיו אני מתפללת ושואלת את השם מה מצבו של ווילבר שם למעלה, אם הוא בסדר,לפעמים אני אפילו דימיינתי שאני חוזרת מבית ספר ומדמיינת שווילבר מקפץ לידי ורודף אחרי סנאי, יום יום היית בוכה את הנשמה החוצה,ונזכרת עד כמה ווילבר היה חשוב לי, החבר הכי טוב שלי, הכלב שרציתי, מת ונהרס בגללי…
אני לא יודעת אם ווילבר עדיין פה…אם הוא רואה אותי, אבל אני כן רואה אותו, אני חולמת עליו…אני חושבת עליו,אני מציירת אותו ופשוט…אין לי נשמה…ווילבר מת, ועכשיו אני עצמי לא מפחדת למות, כיאילו…זה ככה או ככה לא אכפת לי, אם אני אחיה, אני אתחתן ויוליד ילדים ואחווה חוויות טובות ועצובות כאחד, אבל אם אני ימות,לפחות יהיה לי אם ליהיות..אם ווילבר שלי…

רק עכשיו…הבנתי, שווילבר היה הדבר הכי חשוב לי…ועכשיו כשהוא מת, לא רק הבית ריק..אלה גם הנשמה..ווילבר ולא יהיה עוד..זאת טעות שמימנה לומדים לקח לכל החיים..
תזכרו…תשמרו,תשמרו על האנשים או הכלבים החשובים לכם…תשמרו ותגנו עלייהם לפני שיהיה מאוחר מידיי..
כי רק כשאתה מאבד מישהו חשוב לך, אתה מבין עד כמה הוא היה חשוב לך…

ווילבר…אני בחיים לא אשכח אותך.אני תמיד יהיה איתך….נפגש בבוא הזמן…ווילבר… אני אוהבת אותך…