כוח הרצון

לפני כשנה, בנו ברחוב שלי כלבייה. תמיד ידעתי מה מעוללים לכלבים שאיש לא רוצה בהם.
כל שבוע הייתי מביטה לעבר הכלבייה את האנשים שעובדים שם מכניסים עוד ועוד כלבים.
ביום שלישי החלטתי לראות מה מתרחש בכלבייה הזו.
אני וחברתי הטובה מעיין נכנסנו לכלבייה והלכנו צעד אחר צעד ובאיטיות ליד הכלובים הקטנים. כלבים נבחו וקפצו מכל כלוב שהיה בכלבייה.
כשיצאנו מהכלבייה הייתה תחושה רעה בליבי. הרגשתי מין אשמה. למרות שידעתי שאני לא אמרוה להרגיש כך.
"כיצד אפשר להיות אדם רע כ"כ?" אמרתי למעיין והמשכתי:
"לכלוא את כלבים המסכנים האלה בכלובים קטנים וצפופים כ"כ, לא לקבל חום ואהבה מאף אדם?
והכי גרוע, הוא שהאנשים מהכלביה בסופו של דבר.. הורגים את הכלבים המסכנים האלה."
מעיין הסתכלה בי ואמרה: "אני חושבת שלא נוכל לשנות דבר."
לפתע עצרתי את צעדי הביתה, ועלה בראשי רעיון.
ביום למחרת אספתי את כל חברי כיתתי ותיכננו תוכנית שנקראה: "תנו לחיות לחיות!"
ביום חמישי בשעה 14:30, נפגשו איתי כל חבריי ליד תחנת האוטובוס. כשהגיעו כולם, הלכנו להכין שלטים בהם רשמנו דברים כגון: "תנו לחיות לחיות!" או כמו: "צער בעלי חיים אסורה במקום בו אנו חיים!"
גמרו את עניין השלטים בערך ב-15:00.
כשגמרנו את עניין השלטים, לקחנו אותם איתנו והלכנו לכיוון הכלבייה.
בפתח הכלבייה הרמנו את השלטים והתחלנו בצעקוינו:" צער בעלי חיים אסורה במקום בו אנו חיים!"
אחרי כמה פעמים שצעקנו את משפט זה התחלנו לצעוק עוד הרבה משפטים אחרים. אחרי זמן קצר הגיעו אנשים לראות מה מקור הצעקות. כשראו שאנו מפגינים בעיניין הכלבייה הצטרפו מדי פעם עוד ועוד אנשים שהחלו להצטרף לצעקותינו. מאוד שמחתי עד לרגע בו איש אחד הזמין משטרה כיוון שהצעקות הפריעו לכל השכונה.
המשטרה הגיעה ואחד השוטרים שאל מדוע אנו מפגינים אך למרות שאדם לא הגיב לשאלתו של השוטר הוא הבין בעצמו.
כשהגיעו ילדים קטנים וסיפרו כי כלביהם נמצאים בכלבייה אך בעל הכלבייה לא מוכן לתת להם את כלביהם האהובים השוטרים רגזו ואף חיפשו את בעל הכלבייה.
למרות שבעל הכלבייה ניסה לברוח השוטרים תפסו אותו ונתנו לחברתי לכיתה חנה את מפתחות הכלבייה כסימן לכך שאנו בעלי הכלבייה מהיום והלאה.
כשבעל הכלבייה הסתכל עלינו לפני שנכנס ליניידת, עומרי, הילד ה"אמיץ" שבא לסייע לנו בהפגנה צעק לעבר בעל הכלבייה: "אי לכך ובהתאם לזאת, אני גוזר עליך גזר דין מוות!" כולנו צחקנו וחבריי באו לשתות אצלי כוס שוקו חם.
מאותו יום והלאה באו חברי איתי לכלבייה ובעזרא מהורי ומהורי חברי נהלנו את הכלבייה בחם ואהבה כלבי החיות.
עכשיו, השכילו ולימדו ידידי, כי ככל שתרצה להשיג דבר מה, עבוד והתאמץ בשבילו, ואני מבטיחה לך שתקבל אותו!