imagine the books!!
תודה שקראתם!

למה למען השם?

imagine the books!! 29/07/2013 955 צפיות תגובה אחת
תודה שקראתם!

איש זקן הלך ברחובו הקטן והנטוש. למה זה תמיד איש זקן ולמה זה רחוב קטן ונטוש? עדיין לא הבנתי.
הוא שמע שני נערים מתווכחים. לפתע הריב התלהט והם התחילו לתת מכות אחד לשני. האיש עמד שם ולא עשה כלום. רק עמד. רק צפה. רק היה אנוכי. רק שקע ברחמים עצמיים. הוא נזכר בימים הללו, בימים שלו כנער. כשהוא היה חסון. כשהוא היה שובר לבבות. כשהוא הרביץ לחלשים. כשהוא היה מקובל.כשהוא היה עשיר.
ועכשיו? מה יש לו עכשיו?
יש לו אישה מעצבנת, ילדים מעצבנים, נכדים מעצבנים. החיים שלו, בעיקרון, הם חרא.
אבל החיים שלהם מלאים באושר עילאי. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. הם יכולים להיות חופשיים, למען השם,חופשיים! למה למען השם הילדים האלו בחרו לבזבז אותו כאן?
"יש לי שאלה עבורכם" אמר להם הזקן. הם הפנו את מבטם הזועם אל פניו הבטוחות של הזקן.
"שאל" הם ענו.
"אם המכות האלו היו לכם כל-כך חשובים" הוא אמר. מבטם השתנה ממבט של זעם למבט של תהייה.
"למה עצרתם כשביקשתי?" הוא שאל בנינוחות.
"עוף מכאן" נער אחד צעק עליו.
"אז יש לי שאלה אחרת" הוא המשיך כאילו לא שמע דבר.
"למה את נשארים כאן?" הוא המשיך. על פניו היה מבט של תהייה. התהייה הטבעית ביותר שאני ראיתי אי פעם.
הם הופתעו. הם ציפו לנזיפות. הם ציפו להרצאה שלמה לגבי החיים. אבל לא. זה היה מישהו שהראה עניין בחייהם. מישהו שהיה לו אכפת.
"אין לי מושג" ענה וגיחך מעט הנער השני. מהיום הזה, הם הכירו אחד את השני, הפכו לסבא ונכד, למרות שלא היה קשר דם, הם הרגישו הכי טוב יחד. יום אחד הזקן החליט להפתיע את ה"נכד" שלו. הוא הגיע לתיכון שלו ומצא אותו. הוא היה עם חבריו, דיבר על מישהו.
"שלום, סבאסטיאן!" הוא הפתיע אותו.
"סלח לי, אני מכיר אותך?" הוא ענה.
"סבאסטיאן, זה אני, אתה יודע?" הוא ענה לו שנית.
"לא אני לא ממש יודע… ביי!" הוא צעק לו. כאילו הוא טמבל שצריך שיצעקו עליו כדי שהוא יבין מה אומרים לו.
האם זה באמת קרה?! האם מה שקרה לו עכשיו באמת קרה?! הוא הרגיש משהו חם על הלחי שלו. משהו חם וכואב. אגרוף מ"נכדו" האהוב. "להתראות סבא!" הוא צעק לו והמשיך להכות אותו. אנשים התאספו וראו את המקרה המזעזע, וצחקו. מכירים אני הנשימה הלא בריאה הזו? שנקראת צחוק? כן… זה מה שהיה, צחוק. הוא היכה אותו עד שהוא שמע משהו בראשו.'מה אתה עושה?למה למען השם? למה?'
זה היה קולו של אביו שמת. אביו שהתחליף שלו היה ג'ק. והוא הרביץ לתחליפו של אביו, רק כדי להשיג משהו. משהו שנקרא פופולאריות. 'תתבייש' הקול המשיך 'תתבייש'.
הוא הפסיק להכות אותו ועזר לו לקום.
"תתבייש. אתה מנסה להשיג חברים וחברות בזכות זקן. פשוט ככה. תתבייש. אתה מנצל את חולשתי, בשביל להבליט את החוזק שלך. נעשית קטן יותר ויותר. ואתה תהפוך אליי. איש בלי אושר. איש בלי חוזק ובלי חופש, תהנה…" אמר והסתלק משם. הוא אף פעם לא פגש את סבאסטיאן שוב. וסבאסטיאן הפך לזקן. והמקרה חזר על עצמו. כל שנה. כל דור.זה היה העונש. לא החיים. אלא מעגל החיים הזה.


תגובות (1)

ועוד משהו- מי שלא הבין, זה סיפור מודרני על סיזיפוס…
(כל דור צריך לעשות את אותו העונש הכואב הזה..)

06/08/2013 15:14
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך