מסיכת החיים

כשהכל יפה וטוב, לא יהיה מקום ללמוד.
כשהכל ידוע ומובן מראש, לא נוכל להתכשל וליפול.
ואולי זו השאיפה של רבים, לחיות בעולם מושלם בלי דאגות ומכשולים.
אבל רק שאלה קטנה יש לי: מה יותר טוב מלחוות את כאב העולם על בשרך ולהבין בעצמך מה טוב ומה רע?
יש הפוחדים להראות חולשה וליפול, אלו צמודים מדי לדמות שבחרו לעצמם בעולם.
מה זאת אומרת דמות?
לכל אחד יש תפקיד בחייו, הוא בוחר לעצמו מתוך חדר התלבושות את הדמות שהוא רוצה להיות, בוחר את התלבושת, התפאורה, השחקנים שישחקו לצידו וכמובן בוחר לעצמו את תסריט חייו.
ואיך זה שהם נראים כאלה אמיתיים גם מבפנים, כאילו שהאיפור בקושי מסתיר להם את הפנים?
הם בסך הכל יודעים שאם הם יורידו את המסיכה, ככה מול כל הקהל באולם, ידרכו עליהם ויגלו את נקודות הטורפה שלהם. לכן הם שומרים על הדמות המכובדת והחזקה של חייהם ומסיימים את ההצגה רק כשאין סביבם קהל, כשהם בביתם לבדם..
ואני?
אני עוד לא מצאתי את הדמות שלי בעולם.. עומדת עירומה מול הקהל באולם. מנסה להסתיר במבוכה את גופי הקופא מקור. תסריט חיי כבר התחיל ואני לא מוצאת את עצמי בין כל השקנים המאופרים מאחורי הקלעים.

אנשים הולכים ברחובות מבלי לדעת למה ולאן. בשבילם זהו סך הכל עוד יום על במת התאטרון.
הם מסתובבים כשראשם מורם וגבם זקוף. אבל בפנים… בפנים הם שבורים לרסיסים. הם לא ירשו שידעו את כאבם. רק לא זה.. זה יגמור להם את הקריירה על במת המשחק.

ומה איתך, אה? לך כבר יש דמות בעולם? מצאת את תקפיד חייך?
אם לא אז לך ותבחר את המסכה שלך, לך תראה לכולם שגם לך יש כישרון מצוין במשחק.
אל תפתח את רגשותייך בפני כולם, אלא רק לחברים הקרובים ביותר.
נו אתה מוכן?! הקהל כבר באולם, תכף המסך יעלה ויהיה תורך לשחק.
לבש את המסיכה ותתכונן להצגה, היא תכף מתחילה!