נסיעה באוטובוס

16/05/2021 488 צפיות 3 תגובות

הנסיעה באוטובוס בימי חמישי לפסיכולוגית תמיד קשים ליניב. למרות האוזניות הגדולות שמקיפות את אוזניו ומבטו שנעוץ דרך החלון, עדיין תמיד הוא קורא בטעות את מחשבות הנוסעים. פעם לא האמינו לו שהוא מצליח לקרוא מחשבות, והיה שומע את אותם צוחקים עליו כשהיה מספר להם. אמא שלו פעם חבה שאולי הוא משתגע ושלחה אותו לפסיכולוג, אמנון. אבל כשיניב אמר לאמנון שהוא יודע שהוא רב עם אשתו בבוקר, אמנון התעצבן וענה שהוא חנטריש ושכל הזוגות הנשואים רבים בבוקר. הבא בתור היה דויד, בחור תל אביב צעיר שטען באוזניו חסרות התועלת של יניב שהוא מאמין לו, אבל חשב שהוא סתם איזה נער ששקוע עמוק מדי בעולמות משחקי המחשב ושזאת הזמנות לא רעה להכניס קצת כסף. יניב יצא באמצע הפגישה ולא חזר מאז. הפסיכולוגית הנוכחית היא גפן וורצברג, אישה בשנות הארבעים לחייה בעלת חצאית ארוכה ומטפחת ראש, מאוהבת בחברה הכי טובה שלה ולא מדברת על זה. גרה בשכונה דתית במזרח פתח תקווה עם ארבעה בנים ובת בדרך. רק גפן האמינה לו, האמינה באמת, שהוא קורא מחשבות ושזה כל כך נוראי כי כולם שליליים כל הזמן. "אמנם הם שליליים, אבל אני אעזור לך להסתכל על הצדדים החיוביים" היא אמרה. מזה שנתיים הוא נמצא אצלה בטיפול, וכמו שהיא הבטיחה, למרות המחשבות הטורדניות של שאר נוסעי האוטובוס, יניב מצליח לנווט את דעתו למחשבה החיובית שיפגוש אותה.
כמה מושבים לפני, יושבים אישה עגולה ובנה הצעיר שיושב ליד החלון וצופה במתרחש בחוץ.
"אני רוצה גלידת שוקולד כמו של מיקה מהגן" חושב הילד, ואימו, "אם רק היה לי כסף לפנק אותו כמו שמגיע לו". והנהג המסכן, שחם לו כל כך אבל דווקא היום המזגן התקלקל, מחכה כבר לסיים את היום ולנסוע לבית החולים בתקווה שיודיעו לו שהבדיקה יצא שלילית.
דרך החלון יניב מסתכל על שני גורי חתולים ישנים מתחת לספסל כדי להן על עצמם מהחום. הם נראים שלווים ובטוחים, יניב מצליח לחייל כשאחד מהם מתגלגל הצידה ומתנגש באחיו, ונערה עולה לאוטובוס. חיוכו נעלם. לנערה יש שיער מגולח וצבוע באדום ותיק צד מלא, הוא לא בטוח במה. לפני שמספיק לקרוא אותה, היא מתיישבת לידו ואומרת, "יש לך שישה שקלים?" "לא, למה?" שואל, למרות שבכיסו יש כמה שקלים בשביל ארטיק שהתכוון לקנות אחרי הטיפול.
"אני צריכה לשלם לנהג, שכחתי להביא" , היא משקרת. בתיק הצד המלא שלה נמצא ארנק שבתוכו שתי שטרות של מאה, אחד של חמישים, וכמה מטבעות של עשר, אבל קיוותה שתצליח להוציא ממנו ולחסוך.
"שקרנית, יש לך בתיק" יניב אומר לה, ואחר כך מצטער על כך. היא מופתעת ותוהה לעצמה אם הוא באמת יודע על הכס, או מחפש דרך להתחמק מלתת לה. היא קמה מהמושב וניגשת לאישה עם הילד הקטן ושואלת גם אותה אם יש לה כסף לתת לה. כשהאימא שולחת יד לתיק שלה, יניב צועק, "עדן, תעזבי אותה, אפילו כסף לקנות גלידה לילד אין לה". מבטם של האישה, הנערה והילד הופנו אליו. "איך הוא יודע את השם שלי", ו"עכשיו מיכאל יתחיל לשאול שאלות" הן המחשבות הראשונות שעולות בראשן. הילד, מיכאל, פשוט נבהל מהצעקה, מזל שלא מבין את המתרחש. לפני שהנהג או אחת מהן תעיר לו, הוא לוחץ על כפתור ה stop . האוטובוס מתקרב לתחנה הדלתות נפתחות ויניב קופץ החוצה. גם הפעם הוא ימשיך ללכת ברגל.


תגובות (3)

רעיון נחמד. הייתי שמחה לקצת יותר רקע על יניב. הכתיבה טובה, קלילה וזורמת. האם יש חלק שני? אשמח לקרוא.

16/05/2021 18:10

קודם כל, זה נהדר. פנטזיה משובחת, והשארת טעם לעוד. כל־הכבוד.

אם היה כאן 'מוסר השכל' – החמצתי אותו. לדעתי, הסיפור מתאים מאוד לסוגת 'פנטזיה', ופחות ל'מוסר השכל'. אשמח להסבר.

כדאי לפרק את הסיפור לפסקאות. עניין של נראוּת.
תחילת ציטוט – בתחילת שורה. בניגוד אליך, הקורא צריך מעבר ברור בין דמות לדמות.

ומשהו לסיום: תגובות מאוד תעזורנה לנו להכיר אותך, ולהיפך. בעזרתן סיפוריך יזכו ליותר צפיות, ואולי גם ליותר תגובות. בהצלחה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

20/05/2021 01:52

אני גם אהבתי את הרעיון. גילוי נאות – קריאת מחשבות הוא כח-על שחשקתי בו שנים רבות.

לא מקורי מצדי – אבל אני הייתי מנסה בהתחלה להשאיר את כל עניין המחשבות מעורפל. כלומר אין דרך ודאית לדעת האם יש ליניב את היכולת או לא, וממש ממש בסוף לגלות בעזרת פואנטה. מרשים יותר יהיה בהפוך על הפוך. כלומר לגרום לקורא לחשוב שהוא טעה בקריאת מחשבות ובסוף להראות שטעה בכוונה. היה סיפור כזה שנקרא mr. know-it-all שלמדתי בבית-הספר שממש אהבתי. לא על קריאת מחשבות אבל הרעיון דומה.

אני מרגיש שדווקא בהתחלה זה הלך לכיוון הזה. העובדה למשל שיניב הולך לפסיכולוגית – אולי הוא רק מדמיין שהוא קורא מחשבות. אבל משום מה, אני הרגשתי כבר בהתחלה בטחון שיש ליניב את היכולת.

בכל אופן, נהניתי מהסיפור, מרגיש ששאבתי ממנו קצת השראה.

20/05/2021 23:58
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך