אז ככה זה קרה פרק הקדמה + פרק 1

קוראים לי ברוק סטון. יש לי שיער חום די ארוך ועיניים כחולות. אני כרגע חיה בניו יורק אבל נולדתי וגרתי בישראל 7 שנים, עברנו לכאן מהעבודה של אבא שלי, הוא עובד בהייטק ואמא שלי סטייליסטית יש לי אח אחד קוראים לו טרוי.
יש לי ארבע חברות ממש טובות וביחד אנחנו ה״בלש בא״, לפי האותיות הראשונות של השמות שלנו:
ב- ברוק, אני.
ל- לילי: ילדה מתוק. בעלת שיער חום ועיניים חומות, מכורה לפלאפון.
ש- שר: שיער חום ועיניים ירוקות, יש לה ביטחון עצמי גבוה וסטוקרית של בנים חתיכים.

ב- בל: בלונדינית, עיניים כחולות ירוקות. לא ממש רזה אבל גם לא שמנה אוהבת לרקוד.
א- אלה: שיער חום עיניים חומות החרשנית אוהבת מוזיקה ולא היא לא יודעת לשיר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אז ככה זה קרה…
השעון המעורר שלי צלצל. שוב עוד יום מתחיל אני נאנחת מהמחשבה ששוב צריך ללכת לבית הספר.
קמתי, צחצחתי שיניים והתחלתי לרקוד עם המוזיקה בזמן שאני מתלבשת.
"ברוק תעני לפלפון כבר" טרוי צועק לי.
" הלו?" עניתי.
" טוב שאת עונה! אני שעתיים מנסה להשיג אותך! אני אחכה לך למטה עוד 20 דקות תהיי מוכנה אני מזהירה אותך לא לאחר לי שוב פעם!" אלה נאמה את נאום הבוקר שלה כמו כל בוקר.
"טוב אמא" עניתי
"אל תגלגלי לי עיניים!" הזהירה. איך היא תמיד יודעת?
סיימתי להתארגן וירדתי למטה.
"בוקר טוב" אמא שלי אמרה
"בוקר" עניתי
" ברוק תקשיבי אני היום יחזור מאוחר יש לי פגישה חשובה עם לקוח חדש" אמא עידכנה אותי כשהיא נראת בלחץ אטומי.
" אמא תרגעי הכל יהיה טוב, עם מי את בכלל נפגשת?" שאלתי
" לא אמרו לי רק אמרו שהוא מנהל אמנים והוא מראין עכשין סטייליסיטים מסתבר שהסטייליסטית הקודמת נכנסה להריון" . היא מספרת לי בהתרגשות.
"אה טוב, בהצלחה" אני מאחלת לה.
אנחנו שומעות ברקע צפירה נוראית ואני מבינה שזה הסימן שלי.
"טוב אני צריכה לרדת, אלה מחכה" אמרתי וירדתי.

"שלווום" אלה כמו תמיד שמחה בבוקר אני בחיים לא אבין איך אפשר להיות עם כל כך הרבה אנרגיות בבוקר.
"היי, תקשיבי שר סימסה לי שיש לה משהו חשוב לספר לנו" אלה עידכנה אותי.
" אוי נו בואי כבר נחשוב על מה?! ברור של בנים, מי זה הפעם זאק אפרון או ליאם המסוורת'?" זה כבר ברור לי ששר תדבר על בנים.
"אולי היא תפתיע אותך".
"כן בטח".
……….