אז ככה זה קרה פרק 9

פרק 9
"אז ככה…" בל התחילה לספר…
נקודת מבט בל
ליאם לקח את ידי והתרחקנו מכולם, הלכנו בשתיקה עד שהגענו לפארק נטוש. הוא הלך והתיישב על ספסל הלכתי והתיישבתי ליידו.
"אז ספרי לי עליך" התחיל
"עלי? אין לי שום סיפור מעניין לספר" אמרתי
"נו…" לחץ. אוף נו טוב.
"אז קוראים לי בל גורדון, אממ יש לי שלושה אחים ביל היה בן 19, בן בן 12, ברודי בן 8. כן למשפחה שלי יש קטע עם האות ב, לאמא שלי קוראים ברי ולאבא שלי קוראים בוב אז הם רצו שהיה מיוחדים, כמו הקרדאשיינס" אמרתי והוא גיחך. הוא ממש יודע להקשיב.
"וואו ממש כמו קורטני קים וקלואי, רק בבחורים " צחק לעצמו "רגע, היה בן 19?" שאל. נשמתי עמוק
"כן היה, הוא מת בצבא, היה לו חשוב להתגייס וכל השטויות האלו" אמרתי. (רק מזכירה שהם באמריקה, הוא לא התגייס לצה"ל)
"סליחה" התנצל.
"אין לך על מה זה, לא אשמתך או משהו כזה, גם זה בסדר אני רגילה היו לי את הבנות, הן ממש עזרו לי, הם תמכו בי ובאו איתי לשבעה, הם לימדו אותי את כל החומר שהפסדתי, הם ישנו אצלי בשבוע הראשון כדי שלא יהיה לבד" אמרתי בכינות.
"אתן ממש חברות טובות נכון? שאל.
"כן" אמרתי מחייכת.
"טוב…אני רוקדת שש שנים, גם ברוק רקדה איתי, ככה נהינו חברות אבל היא פרשה לפני שנה אולי קצת יותר" המשכתי ועצרתי לחשוב.
"למה?" שאל. מה אני אמורה להגיד לו?

"שניה בל לא אמרת לו נכון??" שאלה אותי ברוק באמצע שסיפרתי להן את מה שקרה לי עם ליאם.
"לא" שיקרתי ברוק בחנה אותי עם מבטה "אוף טוב כן, אני לא רציתי אבל הוא יודע לשכנע ממש טוב, סליחה" התנצלתי.
"אופפ" התנשפה , ולאחר כמה דקות של מחשבה אמרה " טוב יש לך מזל שאני אוהבת אותך מידי, תמשיכי" חייכתי אליה בהקרת תודה.

"ברוק עברה תאונת דרכים" אמרתי לליאם.
"וואו" אמר ופתח את עינייו לרווחה.
"כן זאת הייתה תאונת שרשרת, הרכב שמאחוריהם פגע ברכב שלהם והם פגעו ברכב שלפניהם, היא הייתה על כסא גלגלים חודשיים וארבעה חודשים על קביים עם טיפולים של פיזיוטרפיה, אבל היא הצליחה להתגבר וללכת, מאז היא לא ניסתה אפילו לרקוד כי היא מפחדת לפגוע בעצמה, ואני מבינה אותה, וכמו במקרה שלי אנחנו היינו איתה כל הזמן" אמרתי בשקט. הוא הניח את ידו על שלי.
"סליחה" התנצלתי " זה פשוט נושא רגיש אצלנו- בחבורה של הבנות . כמו הרבה דברים, לכל אחת מאיתנו יש משהו אחר, אלה חושבת שבגלל זה אנחנו חברות כל כך טובות, כי אנחנו כולנו דפוקות טיפה" גיחכתי כשנזכרתי את אלה אומרת לנו את זה בזמן שהיא כעסה עלינו אחרי שדחפנו אותה לבריכה, אך מאז היא לא הפסיקה והמשיכה להגיד זאת, כולנו מסכימות איתה.
הוא הניח את ידו על לחי, שתקנו לרגע.
"טוב ספר לי קצת על עצמך" ניסיתי לצאת מהמצב המביך. הוא גיחך
"מה את רוצה דעת עלי? אני חושב שהרוב את יודעת" אמר
"נו.." הפעם היה תורי ללחוץ עליו
"טוב. אז קוראים לי ליאם פין, לאמא שלי קוראים קארן ולאבא גף, אני אוהב לשיר אני זמר בלהקה.." אמר "עכשיו בואי" המשיך ולקח את ידי