הסוס האדמוני – פרק 7

הצל התבהר לאט לאט… והפנים נראו לי מוכרות יותר ויותר.
"זה… זה… זה… זה…" אמרתי בלי סוף בפה פתוח.
"את נשמעת כמו מערכת סטאריו מקולקלת" אמר ג'נג'ר.
"אבא?" שאלתי.
אבא לא חייך לעברי, היה נדמה כאילו הוא אינו מכיר אותי.
"אבא? זאת אני! מעיין! הבת שלך!" קראתי לעברו.
אז עלה על פניו של אבא חיוך צר וממזרי.
עיניו היו כאילו בוחנות משהו.
גבותיו היו נראות כועסות אך שמחות.
"המבט הזה…" מלמל ג'נג'ר.
"מחבת? איזה מחבת? אתה רעב? רוצה חביטה?" שאלתי.
"לא 'מחבת', אמרתי 'מבט', זאת צורה של פנים המסתכלות על עצם מסויים…" אמר ג'ינג'ר.
"ואני חשבתי שהחופש הגדול נועד כדיי להנות…" אמרתי.
"אבא? מה לא בסדר איתך?" זלגה לי דמעה.
אבא לא ממש הסתכל עלי, הוא שמט פיסת נייר לרצפה, הסתובב ועלה לקומה העליונה של האורווה.
"ג'נג'ר… למה מקודם אמרת שיש משהו במבט שהיה לו קודם?…" שאלתי את ג'ינג'ר.
"מעיין! את באמת לא זוכרת את המבט הזה?" כעס ג'ינג'ר.
אני נסתי לדמיין כל מי שאני מכירה עם המבט הזה.
"זאת לא טיילור, לא אחי הגדול עידן… לא אחותי הקטנה… לא ריהאנה… לא, זה לא ג'סטין ביבר…" התחלתי למלמל.
"נו באמת… אני אפילו לא מכיר אותם! אני אומר שזה המבט של…" אמר ג'נג'ר.
אז קטעתי אותו ואמרתי: "מיילי סיירוס? לא, אה?… ראש הממשלה בינימין נתניהו?! ברק אובמה?!".
"לא! מי אלה בכלל? ולא הלכת קצת רחוק כשאמרת 'ראש הממשלה'?…" אמר ג'ינג'ר.
"או.קי – אז למי שייך המחבת? כלומר, המבט… המבט?…" שאלתי.
"הוא של…" התחיל ג'נג'ר לומר.
"נו… אנחנו לא בגמר כוכב נולד! אל תשאיר אותי במתח!" כעסתי.
"אילו לא הייתה קוטעת אותי, זה לא היה מותח! – זה המבט של המנחה השמנמן!" כעס ג'ינג'ר.
"אה… ההוא מהתחרות… ואתה אומר… שהוא נכנס לגוף של אבא שלי?!" התחלתי להיות מודאגת.
"כן, אבל אם כך, היכן נשמתו של אביך?" שאל ג'נג'ר.
עשיתי מבט: "אין לי שמץ" ונגשתי אל פיסת הנייר שהייתה שמוטה על הריצפה.
אז פתחתי את הנייר – ולא תאמינו מה היה שם!